השבוע, כשיותר מאה חטופים עדיין בעזה והמלחמה מציינת כבר חמישה חודשים, קיבלנו עוד תזכורת לכך שהמדינה הישראלית פשוט לא מתפקדת.
זה היה שבוע שהתחיל בפיאסקו של הנסיעה לוושינגטון ושהמשיך בטרגדיה שהדהדה ממירון, ושהראה לנו - שוב - שהבעיה האמיתית שלנו היא בכלל בירושלים.
עמוק מאוד, בירושלים.
אבל גם כשברור שמשהו לא עובד כאן וגם אם אנחנו מסכימים שנדרש שינוי עמוק באופן שבו ישראל פועלת, טרם הצלחנו לספר לעצמנו איך אנחנו לוקחים את הכוח והיכולות שראינו כאן בחודשים האחרונים, ומתרגמים אותם לתיקון.
איך זה קורה, בעצם? איך אנחנו מגיעים מכאן לשם? ומה צריך לקרות בדרך כדי שזה יקרה?
השבוע נעסוק בשאלת הדרך: המסלול שמחבר את המציאות של חיינו לתיקון שאותו אנחנו מחפשים, ובתפקיד המחאה המסע הזה.
מאיפה מתחילים?
את המסע של היום אנחנו מתחילים עם מספר הנחות עבודה, שהן המשך ישיר של המסע שעברנו כאן בחודשים האחרונים:
ההנחה הראשונה היא שישראל היא - כיום - מדינה שאינה משרתת את אזרחיה: שרשויות המדינה אינן פועלות בשם האינטרסים של האזרחים; שהן אינן פועלות ביעילות ובאפקטיביות; ושלאזרחים שלה אין את הכוח לעצב את האופן שבו פועלת המדינה שלהם.
ההנחה השנייה היא שהבעיה שאיתה אנחנו מתמודדים אינה בעיה של ימין או שמאל, אלא של שיטת ממשל: שמערכת ההפעלה של המדינה - החל משיטת הבחירות ועד האופן שבו מורכבת הממשלה - איננה בנויה לריבונות העם, ולכן רשויות המדינה אינן משרתות את האזרחים.
וההנחה השלישית היא שכדי לתקן את שיטת הממשל ולהגיע למדינה שבאמת משרתת את אזרחיה, תידרש תנועה אזרחית שתדע להוביל אותנו לשם, ושבהיעדר אותה תנועה אזרחית - המערכת הקיימת תמשיך להזין את עצמה.
מהי אותה תנועה אזרחית? עדיין לא ברור, אבל הכי קרוב לזה היא כנראה תנועת המחאה שקמה כאן לפני המלחמה.
הבחירה הגדולה שעומדת בפני המחאה
בשבוע שעבר עסקנו כאן במחאה ובבחירה הגדולה שעומדת בפניה: הִצמדות לצד אחד של המפה הפוליטית, בחירה נוחה שלא תוביל לתיקון כי איננה מכוונת לכך, או הִתעלות למאבק על מדינה שמשרתת את אזרחיה, מאבק קשה וארוך אבל שיכול להוביל לתיקון אמיתי.
ולמרות שהבעיה של ישראל איננה בעיה של ימין או שמאל, צריך להודות שהמחאה עומדת בפני מציאות קשה: מצד אחד, אם היא לא תיצמד לצד אחד של המפה הפוליטית, היא תחשוף את עצמה למתקפות מצד שני המחנות, בזמן שהציבור - שתמיד הגדיר את עצמו במושגים של ימין או שמאל - יתקשה לעכל את המסר הזה. מצד שני, אם היא כן תיצמד לצד אחד של המפה הפוליטית, אמנם יהיה ציבור שיזדהה עם העמדות הללו, אבל היא תישחק את היכולת שלה לגבש תמיכה ציבורית רחבה, וחשוב מכך - בעצם בחירה זו היא תימנע מעצמה להתמודד עם בעיית השורש, שכן היא מגדירה אותה אחרת.
הבחירה הזו כואבת, היא צריכה להיות די פשוטה: אם המחאה מבקשת לבצע תיקון, היא חייבת לייצר אלטרנטיבה רעיונית שמתחילה בבעיית השורש ושמובילה לפתרון והיא צריכה לדעת למכור אותה לרוב האזרחים בישראל. זה יקח לה זמן וזה יעלה לה בפופולאריות בטווח הקצר - אבל אם המחאה מבקשת להביא לתיקון אמיתי - זה המסלול שהיא נדרשת אליו.
אבל גם אם זו הבחירה, עדיין עומדת השאלה: מהו המתווה? כיצד נראית הדרך שמובילה אותנו מהמציאות של חיינו לתיקון של ישראל ומה התפקיד של המחאה בו?
מסלול אחד לדוגמא: ממציאות חיינו עד לתיקון, שלב אחר שלב
בבואנו להתוות את הדרך אל היעד, נחזור למספר תובנות שהגענו אליהן בעבר ולעקרונות הפעולה שיאפשרו לנו להתמודד איתן:
הבעיה שאתה אנחנו מתמודדים היא בעיה בשיטת הממשל, ולכן - את השיטה החדשה לא נוכל להגדיר או לאשר באמצעות המנגנונים של השיטה הקיימת
-> עקרון פעולה: ההצעה לחוקה (שתכלול את שיטת הממשל החדשה, זכויות היסוד של האזרחים ואופן תיקון החוקה) צריכה להיות מגובשת ע"י גוף שמורכב מנציגים שנבחרים ישירות ע״י אזרחי המדינה (נקרא לו: ועידת העם), ושאינו תלוי באף אחת מהרשויות הקיימות. בנוסף להצעת החוקה, ועידת העם תידרש להציע את תהליך המעבר בין שיטת הממשל הקיימת לזו החדשה, כדי לייצר רציפות שלטונית בתהליך המעבר.
במדינה שבה העם הוא הריבון - החוק העליון במדינה מתוקן ע״י האזרחים עצמם, ולכן - תהליך התיקון של החוקה (ובכלל זה - של שיטת הממשל) - חייב להתחיל ולהסתיים באזרחים עצמם
-> עקרון פעולה: ההצבעה על הצעת החוקה ועל תהליך המעבר חייבת להתבצע ע״י אזרחי המדינה, ורק על ידם. מרגע שאזרחי המדינה יאשרו את הצעת החוקה ותהליך המעבר, הכנסת תידרש לאשר אותם כחוק, ובכך תאמץ את החוקה החדשה ותניע את תהליך המעבר.
הדרך היחידה שיש לנו כדי להסכים על תהליך התיקון היא באמצעות השיטה הקיימת, ולכן - התהליך חייב לעבור דרך השיטה הקיימת
-> עקרון פעולה: את תהליך המסגרת (שמגדיר את המנדט של ועידת העם, הבחירות לועידת העם, אופן פעילותה של הועידה, הצבעת האזרחים על הצעת החוקה ותהליך המעבר וכד׳) נדרש להגדיר בהצעת חוק (נקרא לו: ׳חוק התיקון׳) שהכנסת תחוקק, והוא ישמש כמסגרת החוקית הכוללת של תהליך התיקון.
כעת, אנחנו יכולים לתרגם את העקרונות הללו למתווה פרקטי, שהמחאה יכולה להגדיר כדרישה לכלל המפלגות כבר בבחירות הקרובות (מעין ׳תו תקן אזרחי׳ שאם מפלגה מסוימת לא תתחייב אליו - תומכי המחאה יצביעו למפלגות שכן תומכות בו או למפלגה ייעודית שזו תהיה האג׳נדה היחידה שלה). הנה דוגמא אחת מקוצרת:
הכנסת הבאה תחוקק את ׳חוק התיקון׳ שיכלול שני מרכיבים:
תהליך שבמסגרתו מדינת ישראל תקבל על עצמה חוקה, כאשר: החוקה - שתוגדר כחוק העליון במדינה שרק האזרחים יכולים לתקן - תכלול את הגדרת שיטת הממשל, זכויות היסוד של האזרחים ותהליכי התיקון של החוקה.
תהליך המעבר בין שיטת הממשל הקיימת לזו החדשה.
התהליך: הצעת החוקה ותהליך המעבר ינוסחו ע״י ועידת העם ויובאו להצבעה במשאל עם:
ועידת העם תהיה ועידה של (18) נציגים שיבחרו ע״י אזרחי המדינה במיוחד למשימה זו: הנציגים יבחרו באופן ישיר ע״י האזרחים בבחירות כלליות מיוחדות, במתכונת שתקבע בחוק זה; הנציגים הנבחרים ידרשו להתפטר מכל תפקיד במהלך שירותם בועידה ויהיו מנועים מכל תפקיד בשירות הציבור (10) שנים לאחר סיום עבודת הועידה.
לאחר הבחירות לועידה, ועידת העם תכונס למשך (3) חודשים לטובת: דיון בכלל הסוגיות הנוגעות לניסוח החוקה; ניסוח הצעה לחוקה לישראל; וניסוח הצעת חוק המעבר: הגדרת תהליך המעבר בין שיטת הממשל הקיימת לשיטת הממשל החדשה.
עם סיום עבודת הועידה, יתקיים משאל עם בו יובאו יחד לאישור העם החוקה המוצעת והצעת חוק המעבר.
במידה והאזרחים יקבלו את החוקה ותהליך המעבר (ברוב שיקבע בהצעת החוקה) - הצעת חוק המעבר תאושר אוטומטית בכנסת ונוסח החוקה המוצע יהפוך לחוקת ישראל.
ולמרות שעל הפרטים אפשר וצריך להתווכח, העקרונות האלו מראים שניתן לגבש מתווה שמאפשר לנו להתקדם מהשיטה הקיימת לשיטה מתוקנת; שמוביל למדינה שבה העם הוא באמת הריבון; ושמאפשר לכל הגוונים בקשת האידאולוגית להיות חלק ממנו.
והרי זה מה שביקשנו, לא?
התפקיד הקריטי של המחאה בתהליך התיקון
אבל מתווה כזה לא קיים בשיח הציבורי, וגם אם היה קיים - נדרשים כוחות עצומים כדי להביא ציבור גדול לתמוך בו וכוחות לא פחות גדולים כדי לייצר את הכוח הפוליטי שיאפשר לממש את התיקון.
וזה התפקיד הקריטי של המחאה.
המחאה היא הכוח הגדול היחיד בישראל שתכליתו להביא לתיקון וש - כרגע, לפחות - איננו משויך לצד כזה או אחר במפה האידיאולוגית.
לכן - היא גם הכוח היחיד שיכול להוביל לכזה מתווה.
אבל אחרי שנה של מאבק אזרחי, האם שם נמצאת התנועה האזרחית הזו? האם היא גיבשה תפיסה רעיונית סדורה סביב עולם הבעיה והפתרון? האם היא ייצרה שיח ציבורי ותמיכה ציבורית למהלך אמיתי של תיקון? והאם נבנית כאן התשתית הפוליטית שיכולה לתרגם את הרעיונות הללו - שעוד לא גובשו - ואת התמיכה הציבורית בהם - שעוד לא נוצרה - לכדי כוח פוליטי שיביא למימוש של התיקון?
לא ולא ולא ולא.
במקום להמשיך ולזעוק לבחירות נוספות, ובמקום לשעבד את המאבק למחנה כזה או אחר, המחאה יכולה להשתמש בכוח האינטלקטואלי שלה כדי להגדיר את המציאות שהיא מבקשת לייצר, ולהשתמש בכוח האלקטורלי שלה כדי למנף את התמיכה הציבורית שהיא זוכה לה לכוח פוליטי גדול, חוצה אידיאולוגיות, ושמוכוון לפתרון הבעיה עצמה. למה היא לא עושה את זה?
לסיום, כדי לעמוד במשימה - תנועת המחאה נדרשת להמציא את עצמה מחדש
אף אחד לא טוען שהמשימה הזו קלה.
זוהי משימה אדירה שרק תנועה אזרחית גדולה יכולה להוביל, אבל זו המשימה שלפנינו - ואיתה חייבים לדעת להתמודד.
ודווקא ביחס למונומנטליות של המשימה הזו, הבחירות האחרונות של תנועת המחאה מאכזבות במיוחד.
רק לפני מספר שבועות עסקנו כאן בבחירה של המחאה לשים את כל יהבה על הקדמת הבחירות ולא בתיקון השיטה; בשבוע שעבר כבר ראינו כיצד חלק מראשי המחאה בוחרים להצמד לקו אידיאולוגי מובהק; והשבוע התבשרנו כי המחאה חלה לעסוק בלפקוד מתפקדים למפלגת העבודה. האם יש כאן איזושהי גרנד-מאסטר-פלאן שבסוף תוביל לתהליך תיקון אמיתי? אולי, אבל זה לא נראה כך: אחרי יותר משנה מאז תחילת המחאה, עוד לא ראינו בנייה של תשתית רעיונית מגובשת; לא ראינו בניית מודעות ושיח ציבורי רחב סביב עולם הבעיות והפתרונות; ולא ראינו כיצד מתרגמים את הכוח האלקטורלי של המחאה למהלך פוליטי שבקצהו תיקון של המדינה.
צריך להגיד בכנות: אנחנו פשוט לא בכיוון.
ואם העם הזה ראוי למדינה טובה יותר, אז הוא ראוי גם לתנועה אזרחית טובה יותר שתוביל אותו לשם. זו צריכה לגדול לתוך המעמד שהוא מוצאת את עצמה בתוכו ולהמציא את עצמה מחדש, וכדי לעשות זאת - היא צריכה לשים על השולחן את הבעיות האמיתיות של ישראל, לייצר חזון לישראל טובה יותר ולהציע מתווה שיוביל אותנו אל אותו חזון.
בחודשים הקרובים תעמוד בפנינו הזדמנות חד-דורית לתיקון של ישראל, ולא בטוח שהיא תחזור. כדי שכולנו נצליח, המחאה צריכה לחשב מסלול מחדש.
שבת שלום, ושנצליח.
תודה על הקריאה ולכל מי שעזרה השבוע. אם מצאת ערך בדברים - אנא העבירי (בקטנה) הלאה 🫵.
למה בקטנה? במקום לשתף עם כל העולם ולשכוח מזה - בחרי מישהי אחת או שתיים לחלוק איתן, ושלחי רק להן. זה יעזור לך, להן ולמטרה יותר. תודה מראש.
לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ כל שישי בבוקר (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.
תגובות ושאלות יתקבלו בשמחה ב- g@citizeng.co
נ.ב
לקוראת המתעניינת, הנה רשימת קריאה להעמקה סביב סוגיות הבעיה, הפתרונות והדרך ביניהם -
על הבעיה -
על הפתרונות והדרך אליהם -