עלייך ועליי
מי אנחנו ולמה אני כותב לך
המילים הללו נכתבות מתוך כאב, אהבה ואמונה. הן נכתבו לכל מי שמוכנה להקשיב, כדי שנוכל לבנות יחד ישראל טובה יותר.
אני כותב לך, אבל אני לא יודע מי את*.
אולי את אמא.
או נערה.
או סבתא.
אולי את חילונית.
או חרדיה.
או מתנחלת.
או ערביה.
אולי את ירושלמית אוהדת בית״ר או תל-אביבית אוהדת הפועל.
אני לא מכיר אותך אבל אני מקווה שאת יכולה להיות כל אחת מאלו.
מי אני? אני יכול להיות כל אחת מההגדרות האלה, וכמו במקרה שלך - זה לא כל כך משנה. גם לי ישראל יקרה וגם אני מרגיש שקרה לנו משהו: הפכנו לחסרי סבלנות ולרדודי מחשבה. איבדנו את היכולת לחשוב באופן ביקורתי ומעמיק. אנחנו פוסלים רעיון או מקדשים אותו על בסיס התפיסה שלנו את דוברו, וקשה לנו להקשיב למישהו שחושב אחרת מאיתנו. ההתנהגות הזו הרסנית: היא מעמיקה את הפילוג, מרדדת את הדעת ומטפחת את הפחד. היא מונעת מאיתנו לגעת בבעיות השורש ולהגיע לפתרונות. והיא לא בלתי תלויה בכל שאר הבעיות איתן אנחנו מתמודדים, אלא במידה רבה גורמת להן. כל זה לא קרה במקרה, אבל זוהי הבחירה שלך ושלי אם לשנות את המציאות הזו.
הצעד הראשון בדרך לתיקון הוא להחזיר את השיח הרעיוני לקדמת הבמה. הציונות תמיד הייתה תנועה של של מעש, אך בבסיסה היא תנועה רעיונית. הרעיונות האלה הציתו את הדמיון של עם שלם, אבל הם לא נוצרו יש מאין: הם נוצרו תודות לדור שבחר לפתח אותם ולפעול לאורם. אני מאמין שבפני הדור שלנו מונחת בחירה דומה. אם נבחר נכון, הדור שלנו יכול לבנות ישראל שבה כולנו יכולים לחיות יחד, ושבה כל אחת מאיתנו יכולה לחיות את חייה. זוהי משימת הדור שלנו, וכדי לעמוד בה אנחנו צריכים לחזור לרעיונות.
הייעוד של פרויקט הכתיבה הזה הוא לתרום לבניית התשתית הרעיונית הזו. תודה לכל מי שתיבחר לקחת חלק במסע הזה, ושנצליח.
* מילים אלה כתובות בלשון נקבה, אך הן פונות לכל המינים. הנה למה.