אם תרצו, אין זו אגדה: לבעיה של ישראל יש פתרונות

זוכרים איך פעם שילמנו כמעט אלף שקל בחודש למשפחה על סלולר?

זו הייתה מכה, אבל טלפון היה צריך ועם הזמן תג המחיר הפך לאמיתה. מעין כאב כרוני שפשוט חיים איתו. 

ככה זה היה לפני כעשר שנים. 

ואז הגיע אחד כחלון. 

הוא הבין שהמחיר אינו הבעיה, אלא סימפטום. הוא הבין שהמחירים גבוהים כי אין תחרותיות. והדבר הכי חשוב שהוא הבין היה שזה לא חייב להיות ככה. 

אז הוא פתח את השוק לתחרות. זה לא קרה ללא מאבק, אבל כשנכנסו שחקנים חדשים וכשללקוחות היה כוח בידיים, המציאות של הצרכן הישראלי השתנתה בן לילה. 

כאילו קסם.

השבוע נזכרתי במשה כחלון ובשלושת הלקחים החשובים שהוא לימד אותנו: שגם אמיתות הן בסך הכל תולדה של תנאי משחק; שהדרך הטובה ביותר לשנות את תוצאת המשחק היא לשנות את חוקי המשחק; ושאפשר גם אחרת. 

משה כחלון. קרדיט: נמרוד גליקמן

לבחור נכון

כשהתחלנו את המסע להבנת שיטת הממשל, הגדרנו את מודל האופניים. המודל אומר שמדינה - כמו אופניים לאנשים - היא מכשיר שתפקידו לאפשר לחברות לנוע ממקום למקום; ושכדי לעשות זאת - המדינה נדרשת למערכת היגוי, מערכת הנעה ומערכת בלמים שיבטיחו שהמדינה תתקדם בכיוון אליו מבקשים האזרחים לנוע; שתנוע באפקטיביות וביעילות לאותו כיוון; ושהאזרחים יוכלו לבלום אותה, במידת הצורך.  

מודל האופניים: המדינה היא כלי שבעזרתו חברות נעות ממקום למקום.

בעולם המושגים של שיטת הממשל, המערכות הללו מיתרגמות לשלושה קריטריונים - 

1. ייצוגיות היא המידה שבה רשויות השלטון פועלות בשם האינטרסים של אזרחי ישראל, כפי שהם קבעו אותם.

2. משילות היא המידה שבה רשויות השלטון מגדירות ומממשות מדיניות באופן מועיל ויעיל.

3. הגבלת הכוח היא המידה שבה לאזרחים יש את הסמכות על רשויות המדינה.

בניתוח שעשינו כבר ראינו ששיטת הממשל מובילה לכשלים חמורים בייצוגיות, במשילות ובהגבלת הכוח, אבל אבני הבוחן הללו אינן מוגבלות לבחינת השיטה הקיימת: הן מאפשרות לנו לשרטט גם את הפתרונות. באמצעותן נוכל לאמוד את האלטרנטיבות ולקיים עליהן דיון מושכל, והוא בתורו יאפשר לנו לטייב אותן ולבחור את הפתרון הרצוי.

בעיה ופתרונות רבים לה

כשאנחנו ניגשים לשרטוט הפתרונות חשוב לזכור שאין פתרון מיטבי אחד לבעיית השיטה. בין הגבלת הכוח, לייצוגיות ולמשילות יכולות להתקיים מספר נקודות שיווי משקל אופטימליות, ובעוד כל אחת מהחלופות תיטיב עם קריטריון אחר, כולן טובות מהשיטה הקיימת.

אם נרדד את הדרישות למשילות ולייצוגיות, נגלה שיש מספר פתרונות שכל אחד מהם טוב מהשיטה הקיימת בכל מובן. אפשר לקרוא לזה בעיה של עשירים, ואפשר לקרוא לזה אביון שמסתכל על בעיה של עשירים. 

הפתרון שנציג כאן הוא אחד מהפתרונות הללו. זה אמנם פתרון שאני מאמין בו, אבל המטרה בהצגתו איננה לשכנע שהוא הנכון ביותר, אלא להפוך את מרחב הפתרונות למוחשי יותר; לאפשר דיון מושכל יותר על האלטרנטיבות; ובעיקר - להאיר באור ברור את הכשלים של השיטה הקיימת ואת הקרבה הכמעט בלתי-נתפסת-והלגמרי-טראגית בין ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה היום לבין מדינה שמשרתת את אזרחיה. 

פתרון אחד לדוגמא 

בשבועות האחרונים למדנו את תפקידה של החוקה במדינה שבה מתקיימת ריבונות העם: שבמהותה - היא החוזה בין האזרחים לבין המדינה; שבה מוגדרת שיטת הממשל וזכויות היסוד של האזרחים; ושהגדרתה כחוק העליון במדינה - כזה שרק האזרחים יכולים לתקן - היא זו שמגדירה את מערכת היחסים בין העם למדינה ככזו שבה העם הוא הריבון.

ברוח הזו, נפתח את הצגת הפתרון בהתייחסות לחוקה עצמה, ומשם נמשיך להגדרת שיטת הממשל (על הייצוגיות, משילות והגבלת הכוח שבה) ולזכויות היסוד של האזרחים. חשוב להדגיש: המוצג כאן הוא שלד לפתרון. מפאת קוצר היריעה, הבחירה כאן הייתה להתייחס לסוגיות המהותיות ביותר לתיקון המבוקש, וישנם חלקים אחרים שידרשו להתווסף לכל פתרון שלם.

הנה שלד הפתרון המוצע - 

1. החוקה תהיה החוק העליון במדינת ישראל

   1. החוקה תכלול את הגדרת מבנה הממשל, זכויות היסוד ותהליכי תיקון החוקה.

   2. אימוץ החוקה ידרוש רוב מיוחד במשאל עם; שינויים בחוקה יובאו קודם כל לאישור הכנסת ברוב מיוחד, ולאחר מכן ידרשו רוב מיוחד במשאל עם.

2. שיטת הממשל תהיה מבוססת על שלוש רשויות. לכל אחת תפקיד משלה וכולן באות כוחם של האזרחים: הכנסת (בית הנבחרים והרשות המחוקקת), הממשלה (שעומדת בראש הרשות המבצעת ומנחה אותה) ובית המשפט (הרשות השופטת)

3. ייצוגיות: רשויות המדינה יפעלו בשם אזרחי המדינה ולטובת האינטרסים שלהם

   1. חברי הכנסת ייבחרו בבחירות אישיות-ישירות ע״י האזרחים בבחירות לכנסת; מנגנון הבחירה ייקבע בחוקה.

   2. ראש הממשלה ייבחר בבחירות ישירות ע״י האזרחים בבחירות לראש הממשלה; מנגנון הבחירה ייקבע בחוקה.

   3. שופטים ייבחרו ע״י הועדה לבחירת שופטים, כאשר וועדה זו תורכב מנבחרי ציבור שייבחרו גם הם ישירות ע״י האזרחים; מנגנון הבחירה ייקבע בחוקה.​

   4. ראש הממשלה ידווח לציבור על מצב האומה בדיון בכנסת ובדו״ח שנתי שיפורסם לציבור, אחת לשנה.

   5. כל מועמד לתפקיד נבחר ציבור יידרש להציג מצע בחירות; כל נבחר ציבור יידרש להציג דין וחשבון לציבור שהיקפו ייקבע בחוק, אחת לשנה.

4. משילות: רשויות המדינה יפעלו באפקטיביות וביעילות כדי להגדיר ולממש מדיניות

   1. הממשלה, הכנסת והוועדה לבחירת שופטים ייבחרו לכהונות של 4 שנים; מועדי הבחירות ותהליכי המעבר יוגדרו בחוקה.

   2. הממשלה

      1. הסמכות והאחריות על ממשלת ישראל היא של ראש הממשלה.

      2. מינוי השרים ייעשה ע״י ראש הממשלה; מינוי הפקידות הבכירה ייעשה ע״י הממשלה. מינויים מסוימים שיוגדרו בחוקה ידרשו את אישור הכנסת.

      3. בממשלה יהיו 12 שרים, למעט ראש הממשלה. נבחרי ציבור, למעט ראש הממשלה, לא יוכלו להתמנות לתפקידים ברשות המבצעת ושרי הממשלה לא יוכלו להחזיק בתפקידים נוספים.

   3. הכנסת

      1. האחריות של חברי הכנסת, בחקיקה בעבודת ועדות הכנסת, תהיה בראש ובראשונה כלפי ציבור.

      2. חברי הכנסת לא יוכלו להחזיק בשום תפקיד אחר מלבד תפקידם בכנסת.

      3. תקציב המדינה ידרש לאישור הכנסת אחת לשנה.

   4. בתי המשפט

      1. בית המשפט העליון הוא הסמכות המשפטית העליונה במדינת ישראל והוא יפעל במסגרת החוקה וחוקי הכנסת.

5. הגבלת הכוח: התפקידים, הסמכויות והגבלות הכוח של רשויות המדינה יהיו מוגדרים בחוקה, ובפרט - זכויות היסוד של האזרחים במדינה

   1. זכויות היסוד של הפרט יעוגנו בחוקה, ובמסגרתן: חופש הביטוי, חופש העיסוק, חופש הקניין, החופש לדת ומדת ועוד; זכויות יסוד אלו יהיו עליונות לסמכויותיהן של רשויות המדינה וכל החרגה מאלו תידרש להיות מוגדרת בחוקה.

   2. התפקידים, הסמכויות והגבלות הכוח של כל אחת מרשויות המדינה יוגדרו בחוקה. למעט מקרים שייקבעו בחוקה, לרשויות המדינה לא תהיה זכות בלעדית על פעילות כלשהי במדינה.

   3. בנוסף, במסגרת החוקה תוגדר מערכת האיזונים והבלמים בין הרשויות

      1. סמכויות הממשלה בהקשרי חקיקה ומשפט יוגדרו בחוקה.

      2. לרשות השופטת תהיה סמכות לביקורת שיפוטית על פעילות הממשלה והכנסת, במסגרת החוקה.

      3. לכנסת תהיה הסמכות לבקר את פעילות הממשלה והכוח לרסן את פעילותה בתנאים שיוגדרו בחוקה

         1. הכנסת תידרש לאישור תקציב מדינה אחת לשנה.

         2. הכנסת תוכל לפזר את הממשלה ברוב מיוחד; פיזור הממשלה יגרור גם את פיזור הכנסת.

         3. הכנסת תוכל להקפיא תקציבי ממשלה מסוימים ברוב מיוחד, כדי לייצר מנגנון בקרה ממוקד על הממשלה מבלי לגרום להפלתה. 

   4. כלל מוסדות המדינה יפעלו בשקיפות מלאה שתוגדר בחוקה; כל חריג לשקיפות זו יוגדר בחוקה.

   5. כהונה של ראש ממשלה, של חברי הכנסת ושל החברים בוועדה למינוי שופטים תהיה מוגבלת לשתי כהונות בלבד.

היות וקצרה היריעה מלהסביר את כלל השיקולים שהובילו לגיבוש הפתרון הזה, אלו מרוכזים בעמוד אחר. למתעניינים: ב׳למה ככה׳ תוכלו למצוא אוסף שאלות שמטרתן לאתגר את הפתרון, והתשובות המובאות שם - מטרתן להבהיר את השיקולים ואת תפיסת העולם שהובילה לפתרון המוצע.

השוואה בין השיטה הקיימת לפתרון המוצע

כדי להשוות בין שתי החלופות, נשתמש באותם הקריטריונים שבהם השתמשנו לבחון את השיטה הקיימת ושבאמצעותם שרטטנו את הפתרון המוצע. זו השוואה ממעוף הציפור שמטרתה לעמוד על ההבדלים המהותיים בין הגישות, ובסופה תהיה תנו לתמונה ברורה יותר של המשמעויות:

ייצוגיות

כאשר בחנו את כשלי הייצוגיות של הממשלה, סקרנו את האופן שבו הממשלה מורכבת וכיצד הקולות שלנו משפיעים בסופו של דבר על ההסכמים הקואליציוניים. 

כפי שראינו, בשיטה הקיימת הקולות שלנו אמנם קובעים את מספר המנדטים שמקבלת כל רשימה, אך זהות המועמדים ברשימה נקבע ע"י המנגנונים המפלגתיים; ולאחר הבחירות - גם מתן המנדט להרכבת הממשלה וגם המו"מ הקואליציוני אינם נתונים לבקרת הציבור, ולמעשה - נשלטים ע"י אינטרסים מפלגתיים. התוצאה הסופית, כפי שאנחנו חיים אותה היום, היא ממשלה שנשלטת ע"י המיעוט. 

בניגוד לכך, בפתרון המוצע - בכל אחת מהרשויות מתבצעת בחירה ישירה של האזרחים. בממשלה - של ראש הממשלה, בכנסת - של חברי הכנסת, ובבית המשפט - של חברי הוועדה לבחירת שופטים. כשלעצמה, הבחירה הישירה מאפשרת את המרחק הקצר ביותר בין ההיגוי של רשויות השלטון לבין האינטרסים של העם, מהסיבה הפשוטה שההנהגה תלויה ישירות במצביעים. יתרה מכך, ההפרדה בין הרשויות (בפרט - הכנסת והממשלה והכנסת ובית המשפט) מאפשרת לכל רשות לפעול בהתאם למנדט שניתן לה מהעם, ולא לערב שיקולים של רשות אחת בפעילות של רשות אחרת. 

משילות

כפי שראינו בחדלון המשילות, השיטה הקיימת מייצרת שלושה כשלים מרכזיים: חוסר יציבות, היעדר סמכות של ראש הממשלה על ממשלתו ואינטרסים סותרים בתוך הממשלה. 

בפתרון המוצע, ראש הממשלה מקבל מנדט ישירות מהעם להרכבת הממשלה. היות והוא מרכיב את ממשלתו לפי מיטב שיפוטו (כאשר חלק המינויים הם בכפוף לאישור הכנסת) והיות והוא מדווח ישירות לעם - המינויים שיבצע והמדיניות שיגדיר יהיו תואמים למנדט שקיבל מהעם ותהיה לו הסמכות והאחיות לנהל את הממשלה. מעבר לכך, היות והממשלה אינה תלויה בסיעות לשון מאזניים (והיות וגם חברי הכנסת - שיכולים להפיל את הממשלה - נבחרים ישירות ע"י הציבור) - הממשלה תהיה יציבה יותר. 

אך משילות איננה מתחילה ומסתיימת בממשלה. בכנסת שחבריה נבחרים ישירות ע"י העם ושאינם כה כבולים במשמעת קואליציונית - נציגי העם יכולים לבצע את עבודתם בצורה מקצועית יותר ונטולת פניות. הם יכולים למצוא מכנה משותף בסוגיות שהם מסכימים עליהן ולעמוד כנגד חקיקה או מדיניות ממשלתית שהם מתנגדים לה. לכך יש משמעות אדירה בכל הנוגע לטיב העבודה הפרלמנטרית שלשמה הם נבחרו, וזהו הבדל דרמטי ביחס לשיטה הקיימת.

הגבלת הכוח 

ככל שההבדלים בייצוגיות ובמשילות בין השיטה הקיימת לפתרון המוצע הם ברורים ומוחשיים, הדרמה אמיתית היא דווקא בהגבלת הכוח. בפועל, מדובר כאן בהגדרה של יחסי הכוחות בין האזרחים לבין המדינה.

בראש ובראשונה, הפתרון המוצע כולל חוקה: החוק העליון במדינה שרק האזרחים יכולים לתקן. בפני עצמו, זהו שינוי יסודי במערכת יחסי הכוחות בין האזרחים לבין המדינה, שהופך את ישראל למדינה שבה העם הוא באמת הריבון. 

מעבר לכך, הגדרת זכויות היסוד של האזרחים מייצרת את קו הפרדה ברור בין המרחב הציבורי לפרטי, והכללתן בחוקה מבהירה את מערכת יחסי הכוחות בין רשויות המדינה לאזרחיה. 

ולבסוף, עצם הגדרת סמכויות הרשויות ומערכת היחסים ביניהן בחוקה לא רק שמייצרת סדר במערכת, היא מייצרת מצב שבו כל סוגיה מהותית שנוגעת למערכת היחסים בין הרשויות - היא סוגיה שהעם הוא זה שמכריע בה. 

בשלב הזה, אני מקווה שהנקודה ברורה: יש פתרונות. ישנן אלטרנטיבות שהופכות את ישראל למדינה שמשרתת את אזרחיה; שבהן רשויות המדינה פועלות בשם האינטרסים של האזרחים; שבהן הרשויות פועלות באפקטיביות וביעילות; ושבהן מערכת היחסים בין האזרחים למדינה מוגדרת כך שהעם הוא הריבון במדינה. האתגר הוא בלהגיע אליהם, וזה האתגר שלנו.

לסיום

השבוע פורסם כי בג"צ צפוי לבטל את התיקון לחוק היסוד שחוקקה הכנסת סביב עילת הסבירות, מה שהעלה זכרונות רחוקים-קרובים של מאבקי הסמכות בין הרשויות והמשבר החוקתי שהמלחמה כמעט שהשכיחה. 

עוד ממאורעות השבוע: אחרי המאבקים על תקציב המדינה בשבועות האחרונים, סיעות הממשלה נקלעו למשבר נוסף סביב מינויי בכירים וההסכמים הקואליציוניים; כל זאת בזמן שהממשלה אמורה להיות עסוקה במלחמה ובשנה המאתגרת שלפתחינו. 

וחשוב מכל אלו - בזמן שחיילנו ממשיכים להקריב את חייהם למען בטחון המדינה ותושביה, הביטחון הבסיסי של אזרחי המדינה במניעיהם של חלק מראשיה ממשיך להישחק.

בין חידלון אחד לאחר, אני תוהה לעצמי כיצד הייתה נראית מציאות חיינו לו היינו בוחרים לנהל את חיינו כאן אחרת ומתי ניזכר בלקחים שלימד אותנו מר כחלון.   

---

תודה על הקריאה ולכל מי שעזרה השבוע.

לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ כל שישי בבוקר (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה. אם מצאת ערך בדברים - העבירי בבקשה הלאה 👇.

שבת שלום, שנה טובה, ושנצליח.

---

נ.ב

בימים אלו אנחנו מסכמים את שנת 2023, שתחקק כאחת השנים המאתגרות והקשות שידעה ישראל. אני לא צופה שהשנה הקרובה תהיה קלה יותר, אבל אני מאמין שהיא יכולה להיות שנה של תפנית. אני מקווה שהמסע שעברנו בשבועות ובחודשים האחרונים מבהיר לנו שהמרחק בינינו לבין תיקון אמיתי אינו כה גדול כפי שזה לפעמים מרגיש, אבל הוא גדול יותר ממה שאנחנו רוצים לחשוב.

בחירות חדשות הן אולי צו השעה, אבל הן עצמן לא יפתרו את הבעיה. אנחנו צריכים יותר מזעקות בכיכר העיר, אנחנו צריכים רעיון ומחשבה שמובילים להחלטה ועשייה. ואם את התקופה האחרונה הקדשנו כאן בעיקר לשניים הראשונים, בתקופה הקרובה הכוונה היא לשנות את המיקוד לשניים האחרונים.

תודה לך על עצם הזמן והמחשבה שאת מקדישה לסוגיות הללו. זה חלק חשוב בתיקון.

שתהיה לנו שנה של תפנית.