מבוא
על אמון ושיטה ומה שביניהם
מדינת ישראל היא בית שהקמתו היא בבחינת פלא של העת המודרנית. אך היסודות של הבית הזה רעועים, וכעת אנחנו מרגישים אותו רועד. כאזרחים, אנחנו לרוב רואים במצב זה ככזה שאנחנו נתונים לו, אך באמת היא שאנחנו גם אחראים לו ורק בכוחנו להביא לתיקון.
בכדי לבנות את ישראל טוב יותר, אנחנו קודם כל צריכים לשאול: האם אנחנו בכלל מבינים את מצבנו? האם הגדרנו כוכב צפון שאנחנו מסכימים עליו? והאם יש לנו דרך שתוביל אותנו אליו? לטעמי, התשובה לכל אחת מהשאלות הללו היא שלילית: אנחנו לא מאבחנים נכונה את שורש הבעיות שמולנו; הבורות הזו מובילה לאשליות והאשליות מובילות אותנו לקונפליקטים מיותרים ולפתרונות חלולים. הבנת שורש הבעיות והסכמה על כוכב צפון שאליו נוכל לצעוד יחד הם המפתחות לפתרון, ובהינתן אלו - פתרון טוב הוא בהישג ידינו.
אלו הטענות המרכזיות המובאות בחיבור זה, והן מתייחסות לשתי בעיות שורש שיוצגו כאן וששזורות אחת בשנייה: בעיית השיטה ובעיית האמון.
כדי להתמודד עם המורכבות של סוג כזה של דיון, ננסה להציע מסגרת התייחסותית שמצד אחד מאפשרת בחינה ביקורתית ומעמיקה של הדברים, ומצד שני כזו שכל אחת מאיתנו יכולה לגבש את דעתה באמצעותה. נשתמש בכלים אלו כדי לבחון את השיטה הקיימת, להגדיר דרישות לשיטה הרצויה ולהציע פתרונות שיאפשרו לנו להתמודד עם האתגרים שלפנינו. לצד ניתוח שיטת הממשל, נתייחס בחיבור זה גם לתהליך שנידרש לעבור כאזרחים וכחברה, שכן לצד בעיית השיטה - אנחנו מתמודדים עם בעיית אמון קשה, שמבלי להתמודד איתה - כל המאמצים שלנו לתיקון יהיו לשווא.
לפני שניגש לדברים עצמם, יש שישאלו - ובצדק גמור: האם קיים בכלל עמק שווה שבו יכולות להפגש קבוצות שונות בישראל? מפאת חשיבות השאלה, ננסה להתייחס אליה כבר כעת: ראשית, חשוב לציין שאין הבטחה שקיים כזה עמק, וייתכן כי הרכבת הזו כבר חלפה. אבל במידה והוא קיים, הדרך אליו עוברת קודם כל בהכרה שהוא קיים, שנית - בחידוד ההבנה שלנו את מהותו, ושלישית - ביכולת שלנו לקבל את האפשרות שיכול להיות שהוא לא מה שאנחנו מדמיינים.
באשר לקיומו של העמק - בשלב זה פשוט נניח שהוא קיים (וכל אחת תוכל לחזור לסוגיה זו - לאחר שהדברים יבחנו) ובקשתי היא שנסכים לעשות המאמץ כדי לחפש אותו בפתיחות, באומץ ובנחישות.
באשר למהותו, העמק השווה הוא מערכת הכללים והעקרונות שקבוצה רחבה מספיק של אנשים בוחרת לחיות במסגרתה מרצונה החופשי. היות ובבסיס קיומו עומדת אותה הסכמה והיות ובישראל ישנן קבוצות ואזרחים שלכל אחת ואחד מאפייניהם הם, העמק השווה חייב מצד אחת לשאוף תמיד להגביל את כוחו על החברה ועל פרטיה, ומצד שני להיות משמעותי מספיק כדי שירצו להיות חלק ממנו. הגבלת הכוח והמשמעות הללו אינן סותרות, אך חשוב שהאיזון ביניהן הוא המפתח לפתרון.
ובאשר ליכולת שלנו לקבל שיכול להיות פתרון שאנחנו לא חושבים עליו: כשלב ראשון, ראוי שניגש לסוגיות המועלות בענווה הראויה, שכן איבדנו כבר יותר מדור בויכוחי סרק שמבוססים בעיקר על רדידות הדעת. רוב השיח סביב סוגיות השיטה והאמון במדינת ישראל נגוע בבורות, בשבטיות או בשתיהן. האזרחים במדינת ישראל מעולם לא קיימו את הדיון הציבורי הזה ברצינות הראויה, והגיע הזמן שנסיר מעל עצמנו את תפיסות השווא שלבשנו ושניגש למלאכה הזו מתוך כוונה כנה להתמודד עם האתגרים. זו הדרך היחידה להתמודד עם האתגר, וזו תהיה זכות גדולה לקחת בו חלק.
לסיום, אם הייתי יכול לבחור בדבר אחד שתקחי מכל מה שתקראי פה, זה דווקא לא יהיה התוכן המובא כאן לפנייך. כל אחת יכולה להגיע לניתוח אחר של הבעיות ולהבנייה אחרת של פתרונות. כל התובנות שמובאות כאן - למרות שתופסות את מירב המקום בחיבור זה - הן בעלות חשיבות פחותה מעצם שאלת השאלות ובחינת הדברים מתוך נקודת מבט מעמיקה, ביקורתית וארוכת טווח. זו הדרך היחידה להגיע לגבש את התשתית הרעיונית שכה דרושה לנו וזה גם המפתח ליצירת האמון.
שנתחיל?