השבוע, כמו כל שבוע, נפל דבר בישראל.
גדעון סער, מנהיג ׳תקווה חדשה׳, הודיע על החלטתו להתפלג מסיעת ׳כחול לבן׳.
הכותרות, כדרכן, זעקו: מי אמר ומה אמר; מה היה ואיך היה; ומה יקרה ומתי יקרה.
אבל הכותרת שנעלמה מהחדשות הייתה זו:
״יום בהיר אחד, חבר כנסת שאף אזרח לא בחר בו, החליט להתפצל מהרשימה שהביאה את חבריו ואותו לכנסת, ולעשות עם המנדטים האלה - שאיכשהו רשומים לו בטאבו - מה שבראש שלו״.
שהרי למי באמת שייכים אותם מנדטים? לגדעון סער? האם מי ששלשל לקלפי ׳כחול לבן׳ הצביע שליש סער ושני-שליש גנץ? כיצד אנחנו יודעים שההחלטה הזו - שיכולה להכריע מתי יהיו הבחירות הקרובות וכיצד תתנהל המלחמה - מייצגת את קהל הבוחרים שהביא את סער וחבורתו לכנסת?
אין לי דבר וחצי דבר נגד סער. אני פשוט לא מבין איך במדינה שחושבת שהיא מדינה שבה העם הוא הריבון, דבר כזה אפשרי. שנציג ציבור, שהאזרחים לא בחרו בו, יכול לקחת את הקולות שלהם לאן שבא לו. כן, בדיוק כמו שסילמן עשתה לפניו ורבים עשו לפניה.
אבל יותר מזה - אני לא מבין איך זה עובר לנו מעל הראש. איך ויתרנו על הרעיון שהמדינה הזו היא שלנו. איך אנחנו ממשיכים להסתובב במעגלים, מכותרת אחת לכותרת הבאה, ומתעלמים לחלוטין מהקבוע היחיד במציאות חיינו:
שבמדינה שאנחנו קוראים לה דמוקרטיה, העם בכלל אינו הריבון.
רק חצי הדרך
בין הייאוש מהממשלה לאכזבה מהמחאה - לאחרונה צץ לו שביב של תקווה.
תיקון 2024 היא תנועה אזרחית שהקימו מילואימניקים שחזרו מהמלחמה, ושסוף סוף אומרת בקול את מה שרבים רק חושבים: שאלא אם נבצע כאן תיקון אמיתי - נחזור בדיוק לאותה הנקודה שהיינו בה ערב המלחמה; שבנקודת הזמן הזו - ישראל חייבת תיקון; ושאנחנו צריכים להיות אלו שיוזמים אותו.
וואלה? מאה אחוז צודקים.
אבל זו רק חצי הדרך.
כי זה לא מספיק להגיד שצריך תיקון, צריך גם להציע אחד שמתמודד עם הבעיה עצמה.
האנשים הטובים והיקרים בתיקון 2024 דורשים אחריות ואחווה, וזה נשמע אחלה. אבל מה זה בעצם אומר?
ממי אנחנו דורשים אחריות? מאותם חברי כנסת שלא נבחרים על ידי הציבור ולכן לא אחראים כלפיו? וממי אנחנו דורשים אחווה? מראש ממשלה שיש לו אינטרס מובנה לשרת את המיעוט במקום את הציבור הרחב? וכאשר חוסר האחריות ושלטון המיעוט כל כך מובנים בשיטת הממשל שלנו, כיצד נחצה את רגעי ההכרעה שלפנינו?
הרי בשביל להכריע בסוגיות כמו ביטחון ויחסי חוץ, שוויון בנטל ותקציב המדינה - ולעשות זאת באחריות ובאחווה - המדינה צריכה קודם כל להיות בנויה כדי לשרת את אזרחיה. אבל ישראל לא יכולה לשרת אותנו כל עוד שיטת הממשל שלה איננה בנויה לריבונות העם, ובכל זאת - אנחנו מתעקשים להמשיך להתעלם מהבעיה שעומדת לנו מול העיניים:
שהסיבה האמיתית לכך שמדינת ישראל איננה משרתת את אזרחיה היא ששיטת הממשל שלה בכלל איננה בנויה לכך.
בשבת יהיו הפגנות להקדמת הבחירות, אבל לא תשמעו שם דרישה לתיקון השיטה שמייצרת חברי כנסת שאינם נבחרי ציבור; ומהממשלה - שלכאורה נלחמת על משילות הרוב - לא תשמעו מילה על כך שמי ששולט בה הוא בעצם המיעוט. כל עוד כך יוגדר הקרב, את המלחמה הזו אנחנו נמשיך להפסיד.
לסיום, את התנועה הזו כנראה שפשוט צריך להקים
כמעט חצי שנה לאחר פרוץ המלחמה - מישהו כבר אמור היה להרים את הכפפה. מישהו שיקום ויאמר: ״וואלה, המדינה הזו פשוט איננה בנויה לשרת את האזרחים שלה, אז בואו נתקן את השיטה מהיסוד. זה הרי לא עניין של אידיאולוגיה ימנית או שמאלית וזה לא יגיע מתוך המערכת, אז בואו נקים תנועה אזרחית גדולה, כזו שמחברת אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ונכריח את המערכת לבצע את התיקון הנדרש: לבנות ישראל למדינה שמשרתת את אזרחיה, כפי שהם משרתים אותה.״
לצערי, עוד לא פגשתי כזו תנועה, אבל אם הייתה כזו - ככה אני מדמיין את האני-מאמין שלה:
אנחנו, אזרחים מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים, מבקשים לבנות כאן ישראל טובה יותר: מדינה שבה כל אחת מאיתנו יכולה לחיות בה את חייה, ושבה כולנו יכולים לחיות את חיינו המשותפים, יחד. אנחנו מאמינים שישראל טובה יותר איננה בהכרח ישראל ימנית או שמאלית יותר; דתית או חילונית יותר; יהודית יותר או פחות; אלא קודם כל ישראל שמשרתת את אזרחיה, כפי שהם משרתים אותה. אבל ישראל שבה אנו חיים כיום איננה מדינה כזו, ומאסנו בכך: מאסנו ברשויות שאינן משרתות אותנו ובנציגי ציבור שאינם עובדים עבורנו; מאסנו ברשויות מסואבות וכושלות, שאותן אנחנו מקיימים בכספינו ובדמינו; ומאסנו בחוסר האונים שלנו לשלוט בגורלנו, בעוד שאלו שאמורים לשרת אותנו - ממשיכים לשחק בנו כפיונים. אנחנו מבינים כי שיטת הממשל הקיימת איננה בנויה לריבונות העם, וכל עוד היא לא תשתנה - לא יהיה כאן תיקון. אנחנו דורשים שיטת ממשל שמייצרת מדינה שפועלת בשם האינטרסים של אזרחיה, ורק בשמם; מדינה שמייצרת תועלת לאזרחיה, ועושה זאת ביעילות; ומדינה שבה האזרחים קובעים את חוקי המשחק בהם פועלות הרשויות, ולא להיפך. כדי להביא את התיקון - אנחנו צריכים לקחת את גורלינו בידינו. מתווה התיקון שגיבשנו* מאפשר לישראל לעבור את תהליך התיקון שהיא זקוקה לו, והוא שם את הכוח בידיים שלנו. במקום להמשיך לזעוק ברחובות, הפעם אנחנו לוקחים את היוזמה: ליצור גוש אזרחי גדול שתומך בתיקון ושמתחייב להצביע בבחירות הבאות רק למפלגות שיתחייבו לתמוך ב׳חוק התיקון׳. כך ניישם את התיקון וכך ניקח אחריות על המדינה שלנו. למען ישראל טובה יותר. *את מתווה התיקון אפשר למצוא למטה ואת הרקע אליו אפשר למצוא כאן.
לבקש אחריות ואחווה זה חשוב וראוי, אבל מול מנגנון שלם שאיננו בנוי לריבונות העם - זה פשוט לא מספיק. בעת הזו, עם הכוח של האנשים הטובים של הארץ הזו, הגיע הזמן לשים את הבעיות על השולחן ולהוביל לתיקון אמיתי.
הגיע הזמן.
שבת שלום, ושנצליח.
תודה על הקריאה ולכל מי שעזרה השבוע. אם מצאת ערך בדברים - אנא העבירי (בקטנה*) הלאה 🫵.
לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ כל שישי בבוקר (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.
תגובות ושאלות יתקבלו בשמחה ב- g@citizeng.co
*למה בקטנה? במקום לשתף עם כל העולם ולשכוח מזה - בחרי מישהי אחת או שתיים לחלוק איתן, ושלחי רק להן. זה יעזור לך, להן ולמטרה יותר. תודה מראש.
נ.ב
אם הקצה של התהליך הוא שיטת ממשל מתוקנת, אז התהליך עצמו יידרש (1) להוביל את ישראל לאימוץ חוקה (שהיא החוזה הבסיסי בינינו לבין המדינה והחוק העליון במדינה, שמסדיר את שיטת הממשל, זכויות היסוד ותהליכי תיקון החוקה); (2) לייצר מנגנון ביניים שיאפשר בניית אמון וייצוגיות בתהליך גיבוש ההצעה לחוקה (לאור הפלונטר הממשלי שאנחנו בתוכו); ו-(3) להגדיר את תהליך המעבר בין שיטת הממשל הקיימת לזו החדשה בצורה רציפה וסדורה (בכל זאת, הדבר הזה צריך לקרות ללא איזו הפיכה באמצע).
הנה דוגמא אחת מקוצרת למתווה התיקון (והנה הרקע בהרחבה):
הכנסת הבאה תחוקק את ׳חוק התיקון׳ שיכלול שני מרכיבים:
תהליך שבמסגרתו מדינת ישראל תקבל על עצמה חוקה, כאשר: החוקה - שתוגדר כחוק העליון במדינה שרק האזרחים יכולים לתקן - תכלול את הגדרת שיטת הממשל, זכויות היסוד של האזרחים ותהליכי התיקון של החוקה.
תהליך המעבר בין שיטת הממשל הקיימת לזו החדשה.
התהליך: הצעת החוקה ותהליך המעבר ינוסחו ע״י ועידת העם ויובאו להצבעה במשאל עם:
ועידת העם תהיה ועידה של (18) נציגים שיבחרו ע״י אזרחי המדינה במיוחד למשימה זו: הנציגים יבחרו באופן ישיר ע״י האזרחים בבחירות כלליות מיוחדות, במתכונת שתקבע בחוק זה; הנציגים הנבחרים ידרשו להתפטר מכל תפקיד במהלך שירותם בועידה ויהיו מנועים מכל תפקיד בשירות הציבור (10) שנים לאחר סיום עבודת הועידה.
לאחר הבחירות לועידה, ועידת העם תכונס למשך (3) חודשים לטובת: דיון בכלל הסוגיות הנוגעות לניסוח החוקה; ניסוח הצעה לחוקה לישראל; וניסוח הצעת חוק המעבר: הגדרת תהליך המעבר בין שיטת הממשל הקיימת לשיטת הממשל החדשה.
עם סיום עבודת הועידה, יתקיים משאל עם בו יובאו יחד לאישור העם החוקה המוצעת והצעת חוק המעבר.
במידה והאזרחים יקבלו את החוקה ותהליך המעבר (ברוב שיקבע בהצעת החוקה) - הצעת חוק המעבר תאושר אוטומטית בכנסת ונוסח החוקה המוצע יהפוך לחוקת ישראל.