לא ניתן לפתור בעיה שלא מבינים אותה

בספטמבר 2011 נכנסו אלפי ילדים לשערי בית הספר בפעם הראשונה. שלום כיתה א׳.

הימים היו ימי השיא של מחאת האוהלים, אבל לאותה ילדה שרק התחילה את דרכה במערכת החינוך היו דברים אחרים על הראש. 12 שנים אחרי, אנחנו עדיין מתמודדים עם יוקר המחייה, והילדה הקטנה ההיא כבר יצאה מאותה מערכת כאדם בוגר.

בואי נעצור ונחשוב על זה לרגע. על המסע המעצב והמשמעותי שבטח עברה אותה ילדה באותן 12 שנים. כמה גדילה. כמה חוויות. כמה התפתחות. זוכרת את המסע שלך?

ומה קרה למערכת החינוך באותן 12 שנים? מאז ספטמבר 2011 התחלפו 8 שרים במשרד החינוך. רובם לא הגיעו מתחום החינוך. אני מעריך שחלק גדול מהם מעולם לא תכננו להגיע לתפקיד זה ורובם גם לא חזרו לתחום. מערכת החינוך היא זו שאמורה לעזור לעצב את הנכס היקר ביותר שלנו, שחולשת על התקציב הממשלתי הגדול ביותר, וככה היא נראית. פחות משנתיים בממוצע בתפקיד. כולל חפיפה בהתחלה וכולל בחירות בסוף. ובדרך הרבה עסקנות, הרבה משברים ומעט מאוד חינוך. קלישאה או לא - בכל תעודה המערכת הזו הייתה מקבלת ציון נכשל, ואנחנו - מחזור שלם של ילדים, מחזור שלם של הורים ומחזור שלם של אזרחים - נכשלים איתה.

אבל האם אנחנו בכלל נוגעים בבעיות השורש של המערכת, כדי לייצר לה ולנו פתרונות אמיתיים? האם אנחנו שואלים למה - אבל באמת למה - הדברים עובדים כפי שהם עובדים? אם היינו עושים זאת, היינו מבינים שהמערכת בכלל לא מתוכננת לפעול בכיוונים שאנחנו חפצים בהם. היינו מבינים שמי שעומד בראשה - הצלחתו אינה הצלחתה. ושגם אם רצה בכך - אין לו יכולת להגדיר ולממש מדיניות, כי הוא עובד בתוך מערכת שקשה עד בלתי אפשרי להצליח בה. אם היינו טורחים להסתכל על כל זה - אפשר גם היה להתחיל לראות פתרונות, ולהבין שהם באמת לא בשמיים, שאפשר אחרת ושזה תלוי בהחלטות שלנו. אבל אנחנו לא עושים את כל זה, ולכן אנחנו נמצאים היכן שאנחנו נמצאים.

קאט.

נעבור לרגע הזה ולמשבר הנוכחי ונשאל את את עצמנו: האם אנחנו באמת נוגעים בבעיות השורש? האם - כפי שטוענת הממשלה - מערכת המשפט היא באמת המכשול המרכזי למשילות בישראל? אם כן, איך זה - וזו רק דוגמא אחת מיני רבות - שהיו כאן שמונה שרי חינוך ב-12 השנים האחרונות? ואם האיום הוא ההפיכה - כפי שטוענת המחאה - האם גניזה של מהלכי החקיקה וחקיקה בהסכמה באמת מתמודדים עם בעיות השורש? או שאנחנו רק משמרים את אותם הכשלים שהביאונו עד הלום ומקשים על עצמינו לתקן באמת?

כשאנחנו מדברים על מהפכה חוקתית - זה קל יותר לעלות על בריקדות ולהילחם על פתרונות פלסטר מאשר להסתכל על בעיות השורש ולייצר להן פתרונות. זה מה שעשינו פה עשורים עם עם רוב המערכות הציבוריות שלנו, ולצערי - זה מה שאנחנו עושים כעת עם המשבר החוקתי שלפתחינו. זה לא חייב להיות ככה. אם נבחר להסתכל לבעיות בעיניים - נוכל להתחיל לראות פתרונות, ואז - ורק אז - אפשר יהיה לדבר על תיקון.

ברגע המכונן הזה, שבו עם שלם התעורר ובו יש לנו הזדמנות לברוא מחדש את הארץ הזו - אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך ולכבות שריפות. בשביל תיקון אמיתי, אנחנו חייבים לגעת בבעיות השורש.

לפני שבוע התחילה שנת הלימודים. אלפים רבים של תלמידי כיתה א׳ נכנסו שוב לשערי בית הספר, ואנחנו שוב ברחובות. כדי שלמחאה הזו יהיה גורל אחר מזו הקודמת, וכדי לתת לילדים האלה ולנו הזדמנות לעתיד טוב יותר - אנחנו חייבים להתחיל מלהבין את בעיות השורש.

להעמקה בבעיות השורש, את מוזמנת לעיין ב׳על הבעיה׳.