היהלום הלא נכון: הבעיה איננה קיומם של היהלומים, אלא זהותם

אני מחבב את שאול אמסטרדמסקי. ממש מחבב.

יש משהו בפשטות שבה הוא מנתח סוגיות מורכבות שפשוט... מרענן.

ואולי בגלל זה, כשקראתי את הטור שלו משבוע שעבר, משהו לא הסתדר לי.

נוֹט-איבֵן-וואן-ביט. 

ב׳הרמזור הלא נכון׳ אמסטרדמסקי מתחיל בפתולוגיה שמייצגת מירי רגב, ומוביל אותנו לפתרון הנכסף:

ביזור סמכויות הממשל המרכזי לרשויות המקומיות. 

״אם יש דבר אחד שזועק לשמים מהתחקיר הזה, מעבר למובן מאליו, הוא שצריך לשנות מהיסוד את כל השיטה, ומהר. כל עוד משרדי הממשלה בירושלים שולטים בהכל, בתקציבים ובסמכויות, הדבר היחיד שיכול למנוע מהשרים לנצל את הכוח הזה לרעה הוא המצפון שלהם. וכשאין מצפון, הכוח הוא פרצה קוראת לגנב״. ... ״הדרך לסגור את הפרצה הזו היא להעביר סמכויות ותקציבים ממשרדי הממשלה לרשויות המקומיות״. - מתוך טורו של שאול אמסטרדמסקי, ׳הרמזור הלא נכון׳

סירייסלי, שאול? הדבר היחיד שיכול למנוע מהשרים לנצל את הכוח הזה לרעה הוא המצפון שלהם?! מה זה אומר, בעצם, שכל החלטה של השלטון המרכזי - נגיד, ניהול המלחמה או יחסי החוץ או הכלכלה או התשתיות הלאומיות - היא בהגדרה בלתי ניתנת לבקרה? ואם זה באמת המצב - ורק השבוע התפוצצה עוד פרשת שחיתות ברשויות - למה בדיוק ששם זה יהיה שונה? 

כן, ביזור זה טוב מכל מיני סיבות: זה מקצר תהליכים, זה מייצר תחרות וזה שם את השירות הרבה יותר קרוב לצרכן. אני באמת בעד. אבל האם זה הפתרון לבעיה שלפנינו? והאם אנחנו בכלל מגדירים את הבעיה נכון? 

אז התכנית שלי הייתה לכתוב לו.

אבל אז שישי הגיע וביידן סיפר לנו על משהו שכנראה פרח לביבי מהזיכרון; ופתאום הייתה עסקה על השולחן; וצפון בוער; ועוד חטופים שכבר אינם; ואיכשהו, השבוע הפך להיות כבר משהו אחר. ממש כמו כל שבוע.

עוד שבוע בשכונה

ביום שישי האחרון קרה פה משהו מאוד משונה.

בשמונה ומשהו בערב, עלה לו לשידור נשיא ארה״ב, ועִדכן את הישראלים - שכבר שמונה חודשים נמצאים במלחמה - שראש הממשלה שלהם שם על השולחן עסקה לסיום המלחמה. 

ככה. 

טובה או לא, תתקבל או לא, העסקה הזו היא כנראה אחד מהאירועים הכי משמעותיים שקרו ויקרו כאן בדור האחרון.

אז למה אנחנו צריכים לשמוע עליה מנשיא ארה״ב ולא מבא כוחנו, ראש הממשלה שלנו?

נו שוין.

בתחילת השבוע התחילו כבר לצוץ להן ידיעות שראש הממשלה לא חושב שהעסקה תתקבל ע״י הצד השני ושהנשיא האמריקאי לא תיאר אותה במדויק. אוקיי, אז אולי בכל זאת תרצה להבהיר, אדוני ראש הממשלה?

צרצרים. 

באותם ימים פורסם שראש הממשלה גם לא היה מוכן לחשוף את ההצעה הישראלית לועדת המשנה של ועדת חוץ ובטחון בכנסת. זו ועדה חסויה שאמורה לבקר את עבודת הממשלה בשמנו, כן?

חשף? לא חשף? לא ברור. 

מה שכן ברור הוא שגם שרי הממשלה לא הכירו את הפרטים. 

השיא הגיע כאשר השר לביטחון לאומי - שהוא גם חבר הקבינט המדיני-בטחוני - כינס מסיבת עיתונאים ותיאר כיצד לשכת ראש הממשלה מסרבת להציג, גם לו, את טיוטת ההסכם. וכאן הקרקס הזה הפך באמת למביך ועצוב, בעיקר כי זה הגיע מדמות שמבינה דבר או שניים בליצנות. 

אז אם לא לציבור, לא לכנסת ולא לממשלה, למי כן מדווח ראש ממשלת ישראל? 

שימו לרגע בצד את הדמויות ובואו נתרכז באיך דברים עובדים כאן, ולמה: זו אחת מההחלטות החשובות שממשלת ישראל תקבל בשנים הבאות, ולנו אין מושג ירוק למה אנחנו נכנסים. למה? כי חברי הכנסת שלנו, שאינם נבחרים על ידינו, כבולים בשיקולים קואליציוניים ואינם מבקרים את פעילות הממשלה; וכי הממשלה - שאמורה לקיים דיון ענייני על ההצעה הישראלית ועל המשמעויות שלה - ממודרת מהדיון. הבקרה היחידה על ראש הממשלה, ששוחה בים של שיקולים זרים, מתבצעת בקבינט מלחמה שמחרתיים מתפרק ושמייצג את מי בדיוק? 

המקום שבו ביבי ומירי נפגשים 

על פניו, אין קשר בין התנהלותו של ראש הממשלה השבוע לזו של שרת התחבורה, שאמסטרדמסקי ניסה להתמודד איתה בשבוע לפני כן.

אז זהו, שהן שתיהן סימפטומים של אותה בעיית שורש.

גם נתניהו וגם מירי רגב לא עובדים אצל אזרחי המדינה - מהסיבה הפשוטה שאינם מדווחים להם. 

רגב מדווחת למתפקדי הליכוד, ולכן הם היהלומים שלה; ונתניהו מדווח לראשי הקואליציה, ולכן הם היהלומים שלו. בשני המקרים - היהלומים אינם אזרחי ישראל, ובגלל זה - לא רגב ולא נתניהו משרתים אותנו.  למה? כי זו שיטת הממשל שלנו: אף אחד מ׳נבחרי הציבור׳ האלה לא נבחר ע״י הציבור ולא מדווח לו, ולכן - גם לא עובד אצלו.

במילים אחרות, להתנהלות של שרת התחבורה ושל ראש הממשלה אין באמת קשר לריכוזיות העודפת של הממשל המרכזי (והיא בהחלט עודפת), אלא להגדרת הלקוח שלו. וכל עוד בשיטת הממשל שלנו האזרח אינו הלקוח, טובת האזרח לא תהיה תכלית העשייה של הממשל. 

אז במקום לברוח לפתרונות שווא - בוא נפתור את הבעיה מהשורש: נבנה לנו שיטת ממשל שבה האזרחים הם היהלומים. מדינה שבנויה לשרת את אזרחיה, כפי שהם משרתים אותה.

חושבים שאי אפשר? הנה, לפחות, דרך אחת לעשות זאת. 

לסיום, בקשה אחת קטנה

ואתה יודע מה הכי יפה כאן, שאול? שלךָ יש תפקיד באמת חשוב כאן.

כי כשמסתכלים על התמונה הגדולה - הפער אינו באי קיומם של הפתרונות או בחוסר היכולת להוביל לכזה תיקון, אלא קודם כל בעיוורון של הציבור לעצם קיומה של הבעיה.

ובזה אתה ממש יכול לעזור לנו, כי בזה אתה ממש טוב.

אז מה את אומר, אולי זה שווה איזה תכנית ׳מנגנון׳? אולי תעזור לנו להסביר לעצמנו כיצד שיטת הממשל עובדת ואיך פותרים את הבעיות מהשורש? אפשר לדבר על איך חברי כנסת נבחרים ובשביל מי הם באמת עובדים; על איך ממשלה מורכבת ולמה היא נשלטת ע״י המיעוט; ועל איך שופטים נבחרים ומה זה עושה למערכת; ולא פחות חשוב מזה - איך כל זה יכול להראות אחרת: על איך בונים כאן מדינה שמשרתת את אזרחיה, כפי שהם משרתים אותה.

על רקע התחקיר על שרת התחבורה, באחד הלילות השבוע ניסיתי להיזכר: למה ׳יהלומים׳ מצלצל לי כל כך מוכר? זה לקח כמה דקות, ואז נזכרתי: לא מאוד מזמן, כשלוחמינו האמיצים חילצו שני חטופים, תחת אש, מלב עזה, הם עדכנו בקשר: ׳היהלומים בידינו׳. כנראה שכשמגדירים את היהלומים נכון, אפשר לעשות פה גם הרבה מאוד טוב.  

אז מה אתה אומר, שאול, תסכים לעזור לנו?

הלוואי שתסכים.

שבת שלום, ושנצליח. 

נ.ב - דילמת האסיר, גרסת ממשלת ישראל

ואם כל הטוּב הזה לא הספיק, השבוע חזינו גם במקרה קלאסי של דילמת האסיר, בממשלת ישראל. בהנחה שבשלב כזה או אחר המחנה הממלכתי תפרוש מהממשלה - והדד-ליין הוא עוד יומיים -  הקואליציה תחזור לגודלה המוכר של 64 מנדטים. במצב הזה, גם לעוצמה יהודית וגם לציונות הדתית תהיה היכולת להפיל את הממשלה, והן יודעות את זה. ובנסיבות שלנו, זה מצב שיש בו הגיון מסוים (הרי בחרו בהן כדי לייצג אג׳נדה מסוימת), אבל מצד שני - הדינמיקה האלקטורלית ביניהן (ביחס לבחירות הבאות לכנסת) שמה אותן בניגוד עניינים מובהק (ביחס ליציבות הממשלה הקיימת). נסביר:

מצד אחד, אם שתי המפלגות יפרשו - הממשלה תיפול ושתיהן ישמרו על ׳כבודן׳ בראי האלקטורט שלהן; מצד שני - אם אחת תפרוש והאחרת לא - הממשלה תיפול וזו שתפרוש תרוויח אלקטורלית, על חשבון האחרת; ומצד שלישי - אם אף אחת מהן לא תפרוש - ייתכן שהממשלה תחזיק מעמד ושתיהן יצטרכו לשלם על כך אלקטורלית, אבל יכול גם להיות שהממשלה תיפול בגלל משבר אחר (חוק הגיוס, מישהו?) ושמפלגה אחרת תרוויח מכך אלקטורלית, על חשבונן.

כלומר, במצב הזה, בשיטה הזו, וכמעט ללא קשר לפרטי העסקה שעל השולחן - לכל אחת מהמפלגות יש אינטרס מובנה לפרוש מהממשלה, ולהיות הראשונה שתעשה זאת. זו התמצית של התמצית של האינטרסים הסותרים והזרים במשילות הישראלית. ועכשיו תשאלו את עצמכן: איך מנהלים ככה מדינה?   

---

תודה על הקריאה ולכל מי שעזרה השבוע. אם מצאת ערך בדברים - אנא העבירי (בקטנה*) הלאה 🫵, זו גם אחריות שלך.

לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ כל שישי בבוקר (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.

תגובות ושאלות יתקבלו בשמחה ב- g@citizeng.co

*למה בקטנה? במקום לשתף עם כל העולם ולשכוח מזה - בחרי מישהי אחת או שתיים לחלוק איתן, ושלחי רק להן. זה יעזור לך, להן ולמטרה יותר. תודה מראש.