ספוילר: זהו לא חלום
בחלומי,
במכללות להכשרת מורים יש רשימות המתנה.
עוד ועוד מועמדים מבקשים להירשם,
ורף הקבלה עולה משנה לשנה.
הם מוּנעים מתחושת שליחות,
ורוצים ללמד -
לא למרות הדרישות הגבוהות, אלא בגללן.
וכן - הם יודעים שיקבלו תגמול הולם על עמלם.
בחלומי,
משפחה לא צריכה לשלם על צהרון.
שני ההורים יכולים לעבוד בשקט,
כי בית הספר פועל עד אחר הצהריים.
בחנוכה לא צריך תכנית חירום,
ויולי הוא סתם עוד חודש בשנה.
למה?
כי בית הספר, כמו המשק, ממשיך לעבוד.
החלום הזה לא יתגשם רק בזכות למידה אחרת.
הוא דורש אופרציה חדשה,
שמשנה מהיסוד את המכונה ושמה בית ספר.
בטור הקודם עסקנו באופרציה הקיימת,
וראינו כיצד היא מונעת את מימוש המטרות שלנו.
היום - נתרכז במודל האופרטיבי של ׳סויל׳,
וספוילר: זהו לא חלום.
המודל האופרטיבי - מטרות ואילוצים
המודל של ׳סויל׳ הוא נגזרת ישירה של המטרות שלו. ברמה האופרטיבית, אלו המטרות שעומדות לפנינו -
תמיכה במודל הפדגוגי של בית הספר (פירוט מטה).
יעדי מוצר אופרטיביים -
הגדלת שכר המורים ב-50%*.
הארכת יום הלימודים ל-8 שעות (היום, כ-5-6 שעות).
הארכת שנת הלימודים ל-42 שבועות (היום, כ-35 שבועות).
ניהול אופרציה גמיש ויעיל שמאפשר להנהלת בית הספר את האחריות והסמכות על ניהול בית הספר, לרבות היכולת לעדכן את המודל לאורך זמן**.
מעבר למטרות, המודל גם נגזר מאילוצים, והאילוץ המרכזי שהגדרנו הוא שמירה על התקציב השקלי של החינוך הציבורי בישראל.
כלומר - אנו מבקשים לעמוד בכל המטרות הללו מבלי להוסיף שקל אחד לתקציב.
(*) בשנת 2024, שבה רוב העבודה התבצעה - השכר הממוצע עמד על 12 אלף ש״ח בחודש, ומטרתנו הייתה להעלותו למעל 18 אלף ש״ח. מאז, גם השכר הממוצע וגם התקציב של בית הספר עלו, ולכן - נציג את מודל התקציב עבור שתי נקודות הזמן.
(**) מטרה זו היא נגזרת ישירה של העקרונות שהגדרנו בטור הקודם (תקציב שקלי אחד, סמכות ואחריות של הנהלת בית הספר, גמישות אופרטיבית) ושל תפיסת ׳בית הספר כמעבדה׳. בהקשר זה, גם המודל שיוצג כאן הוא בבחינת נקודת התחלה.
המודל הפדגוגי - דרישות, דרגות חופש ומשמעויות
בזמן שיעדי המוצר האופרטיביים מדידים ודי ברורים, הקשר שבין המודל הפדגוגי לזה האופרטיבי נותר - עד כה - די עמום.
כדי להפיג את העמימות הזו, וכדי להסביר מדוע האופרציה של ׳סויל׳ בנויה כפי שהיא בנויה, חשוב להסביר אילו דרישות ודרגות חופש מייצרת הפדגוגיה* של ׳סויל׳, ומה המשמעויות של אלו ואלו.
דרישות
בלמידה עצמאית, שני לומדים שונים יבלו משכי זמן אחרים בכל מקצוע. זוהי תולדה ישירה, ולכאורה טריוויאלית, של סוג הלמידה הזה - אבל המשמעויות האופרטיביות שלה מרחיקות לכת.
ההשפעה הראשונה היא על תפקיד המורה והדרישות ממנו. בנוסף למעבר מפדגוגיה של הקנייה לחניכה, בלמידה עצמאית המורה נדרש לחנוך מספר רב יותר של מקצועות** - שהרי התלמיד יכול לעבוד מלמידת חשבון לאנגלית באותה רצועת לימוד.
ברמת האופרציה של בית הספר, המשמעות היא למידה ברצועות למידה ארוכות יותר, כאלו שהלומדים יכולים לנהל בתוכן את הלמידה העצמאית שלהם (לדוגמה, במקום שיעור של 45 דקות למקצוע אחד, רצועה של 120 דקות למספר מקצועות).
בנוסף, למידה עצמאית מצריכה מרחב פיזי (לרוב - מרחבי ישיבה ועבודה) וכלים שבעזרתם הלומדים מקיימים אותה (מחשבים ותוכנות ייעודיות)***.
דרגות חופש
לצד הדרישות שמייצרת הפדגוגיה, היא גם מייצרת לאופרציה מספר דרגות חופש אופרטיביות שחשובות להבנת המודל. אלו המרכזיות שבהן -
העומס המנטלי יורד -> היעילות התפעולית עולה: היות ואופי הפעילות של המורה עובר מהקנייה מול הכיתה לעבודה עצמאית עם לומדים, למידה עצמאית מורידה את העומס המנטלי שחווים מורים בעבודתם. שינוי זה מאפשר למורה לשהות יותר שעות בשבוע עם תלמידים, ביחס ללמידה פרונטלית, והמשמעות היא עלייה ביעילות התפעולית של בית הספר.
ה-overhead של משרה יורד -> היעילות התפעולית עולה: כיום, לפחות 10 מתוך 40 שעות שבועיות במשרת מורה (בעל-יסודי) מוקדשות לשעות ׳שהייה׳, ו-6 שעות נוספות מוקדשות לשיחות פרטניות עם תלמידים. בלמידה עצמאית, כמעט כל זמנו של המורה מוקדש לשיחות פרטניות, וחלק גדול מהעבודה שמתבצעת בשעות השהייה (הכנות שיעורים, בדיקת מבחנים) מתבצע על ידי כלים טכנולוגיים.
ה-Overhead הארגוני יורד -> היעילות התפעולית עולה: בבתי ספר שמממשים למידה עצמאית - מספר המורים נמוך יותר, מספר המורים ש׳מכסים׳ כיתה נמוך יותר ויותר משימות מתבצעות בעזרת כלים טכנולוגיים. לכן - מספר הפונקציות הארגוניות קטן יותר וה-overhead הארגוני כולו קטן יותר.
פחות פיצולים -> יעילות תפעולית עולה: בלמידה עצמאית, הצורך בפיצולי כיתה (בחלוקה להקבצות, ואף למקצועות שונים) נמוכה יותר, ולכן - המחיר האופרטיבי של פיצולים (בדרך כלל - בהגדלת מספר המשרות לכיתה) יורד משמעותית.
למידה אפקטיבית יותר -> תמהיל מורים ומדריכים גמיש יותר: למידה עצמאית היא אפקטיבית יותר, גם במובן שאת תכנית הלימודים אפשר להשלים בזמן קצר הרבה יותר. יחד עם הצורך בחוויה חינוכית שלמה יותר, המשמעות היא שנפתחים בפנינו חלונות זמן שבהם ניתן לקיים פעילויות חינוכיות נוספות, דומות לאלו של החינוך הא-פורמאלי. ברמה האופרטיבית, המשמעות היא תמהיל שכר של מורים ושל מדריכים, שמאפשר להעלות את שכר המורים.
משמעויות
עכשיו כשיש בפנינו תמונה שלמה יותר של הדרישות ודרגות החופש, נפנה למשמעויות. הלו המרכזיות שבהן -
חוויית הוראה אחרת, ואישית יותר: בעולם שבו מורה תומך ביותר מקצועות - מספר המורים שרואה כל תלמיד קטן יותר; מספר התלמידים שרואה כל מורה קטן יותר; ולכן - מספר השעות שמורה מבלה עם כל תלמיד גדול יותר. כלומר, בזמן שהפדגוגיה משתנה מהקנייה לחניכה, נקודת העבודה האופרטיבית שלה מאפשרת קשר אישי משמעותי יותר בין מורה לתלמיד.
התועלת שביעילות תפעולית: את היעילות התפעולית שנוצרת (כנגזרת של כלל הגורמים מעלה) אנו מתעלים לשני מוקדים מרכזיים: הגדלה של שכר המורים; והשקעה גדולה יותר (ואפקטיבית יותר) בפיתוח פדגוגי (פיתוח מקצועי של המורים עצמם ופיתוח של פעילויות חינוכיות ייחודיות).
גמישות תפעולית: אחת הנגזרות של דרגות החופש היא גמישות תפעולית גבוהה יותר. לדוגמה: למידה עצמאית מאפשרת התמודדות אפקטיבית יותר עם גדלי כיתה משתנים, עם פערים בתוך כיתות, ופותחת אפשרויות להקים בתי ספר קטנים יותר (ברמה התפעולית ניתן להקים בתי ספר יסודיים של כ-150 תלמידים).
* כדי לשמור את הדברים ממוקדים, נתמקד כאן בלמידה העצמאית - שהיא לב המודל הפדגוגי שלנו (חלקים אחרים של המודל, כמו למידה פרויקטאלית ורצועות ׳א-פורמליות׳, יקבלו התייחסות במודל האופרטיבי עצמו, והמשמעות האופרטיבית שלהם ברורה יותר).
** לחלופין, במקום כיתה אחת עם מורה אחד, שתי כיתות יכולות ללמוד באותו מרחב, ולחלוק שני מורים שמתמחים במקצועות אחרים.
*** בכלים הטכנולוגיים נעסוק בטור שייועד לכך. השינויים הנדרשים בסביבה הפיסית כדי לקיים את המודל הפדגוגי - קיימים, אך אינם משמעותיים כמו השינויים האחרים המתוארים כאן. משיקולי מיקוד, לא נתייחס כאן בצורה מפורטת לסוגיה זו.
תפיסה עקרונית
לפני שאנו צוללים לנבכי המודל האופרטיבי, חשוב להבהיר את תפיסתנו העקרונית -
אחת המלכודות שהכי קל ליפול לתוכן היא שבגלל ששכר המורים צריך לעלות - אזי זה הדבר היחיד שצריך להשתנות במודל האופרטיבי, ושהדרישות מהמורים צריכות להישאר בעינן.
הגישה של ׳סויל׳ היא אחרת.
היא מבוססת על תפיסה שאומרת שכדי למשוך כח אדם איכותי - לא רק שעלינו לשפר את תנאי ההעסקה של המורים, עלינו להגדיר דרישות חדשות למקצוע ההוראה ולארגון בית הספר.
מדוע?
ראשית, כי המודל הפדגוגי החדש והאילוצים האופרטיביים דורשים זאת; אך חשוב יותר - כי אנו מאמינים שכח-אדם איכותי - בכל מקצוע - מחפש סביבה מקצועית שדורשת ומאפשרת לו להגשים את השליחות המקצועית שלו, ברמה הגבוהה ביותר.
לכן, השינויים שיוצגו מטה חורגים מהשיח הרגיל של ׳אם רק נעלה את שכר המורים - הבעיות יפתרו׳; הם כוללים שינויים באופן שבו בית הספר פועל ובאופן שבו בנויה משרה של מורה; וכפי שהם מתגמלים את המורים טוב יותר, הם גם מציבים למקצוע ההוראה דרישות שהולמות מקצוע מכובד.
בגלל שזו נקודה רגישה, חשוב לומר זאת ברור: איננו רואים בדרישות אלו ׳מחיר׳ שצריך לשלם - אלא מסנן טוב יותר לדמויות החשובות ביותר בבית הספר. אנחנו רוצים שהקהל שבוחר במקצוע ההוראה - לא יבחר בו כפשרה של מקצועיות ושכר, אלא כמקצוע שמאפשר הגשמה מקצועית, לצד שכר הולם. ולא רק שאנו לוקחים בחשבון ששינויים אלו ישפיעו על הקהל שבוחר במקצוע ההוראה - אנו ממש בונים על זה.
המודל האופרטיבי של ׳סויל׳
על המודל האופרטיבי של ׳סויל׳ ניתן לחשוב כשילוב של שגרות בית הספר, התקציב שלו והארגון-ניהול שלו, ולכן - את הסקירה של המודל נבע על בסיס כל אחד מהמרכיבים הללו.
שגרות בית הספר והמשמעויות שלהן
כפי שראינו בטורים הקודמים, דוגמה טובה למימוש המודל הפדגוגי היא בית הספר ׳אקטון׳, שהשגרה היומית שלו נראית כך -
08:00 - 08:30: זמן חופשי
08:30 - 08:45: פתיחת יום
08:45 - 09:00: זמן צוות
09:00 - 11:00: רצועת לימודי ליבה
11:00 - 11:15: סידור הכיתה
11:15 - 11:30: שיחה קבוצתית
11:30 - 12:00: ארוחת צהריים
12:00 - 12:15: ניקיון אחרי ארוחה
12:15 - 12:45: זמן חופשי
12:45 - 14:45: למידה פרויקטלית
14:45 - 15:00: סידור הכיתה
15:00 - 15:15: סגירת יום
מה אנו רואים כאן ומהן המשמעות האופרטיבית של הדברים?
בתוך סדר היום ישנן שתי רצועות למידה מרכזיות: למידה עצמאית (בבוקר, מקצועות ליבה - מתמטיקה,עברית, אנגלית) ולמידה פרויקטאלית/א-פורמאלית (אחר הצהריים, מקצועות או פעילות חברתית אחרים). כלומר, לרכישת ידע מוקדשות 4 שעות ביום, מתוכן 2 למקצועות ליבה.
מעבר לרצועות הלמידה, לאורך היום מתקיימות פעילויות חינוכיות, שרובן מונחות על ידי מחנכת הכיתה. המשמעות היא שמחנכת הכיתה מבלה עם התלמידים רוב שעות היום (מה שנכון היום בבית ספר יסודי, אבל כאן גם נכון לחטיבת ביניים ולתיכון), ולא בהוראה פרונטלית.
מבחינה תפעולית, המשמעות היא יעילות תפעולית גבוהה יותר. מעבר למבנה המשרה, שיפור היעילות היא תולדה של הקטנת הארגון, וכניסה של מדריכים ברצועה הפרויקטלית/א-פורמאלית ובחלק מהשעות האחרות (לדוגמה: זמן חופשי).
תקציב בית הספר
תקציב בית הספר של ׳סויל׳ נגזר מההוצאה הציבורית השקלית לתלמיד בישראל, והוא תקציב שקלי אחד שמאפשר להנהלת בית הספר לנהל את בית הספר באופן גמיש ויעיל.
במודל התקציב ניתן לעיין כאן, שם תוכלו למצוא גם השוואה לתקציב בית הספר הקיים.
מה אנו רואים כאן ומהן המשמעויות?
הנחות עבודה:
היות והתקציב לתלמיד שונה מהותית עבור תלמידי יסודי, חט״ב ותיכון, את מודל התקציב בנינו למקרה האמצע - חטיבת הביניים.
המודל המקורי (נבנה ב-2024, התבסס על נתוני 2022) התבסס על תקציב שנתי לתלמיד של 24 אלף ש״ח, כאשר הממוצע כיום (נתוני 2025) עומד על כמעט 28 אלף ש״ח לתלמיד.
במודל המקורי, השכר הממוצע היה 12 אלף ש״ח בחודש; היום - הוא עומד על כ-16 אלף ש״ח בחודש.
שבועות בשנה: 35 שבועות במודל הקיים -> 42 שבועות ב׳סויל׳.
שבוע לימודים ויום לימודים: 6 ימים, 6 שעות ביום (36 שעות שבועיות) במודל הקיים -> 5 ימים, 8 שעות (40 שעות שבועיות) ב׳סויל׳.
גודל כיתה: 30 תלמידים במודל הקיים (ממוצע) -> 25 תלמידים ב׳סויל׳.
מבנה משרה: במודל הקיים לקחנו את מקסימום השעות הפרונטליות במסגרת ההסכם הקיבוצי הקיים (24 שעות פרונטליות) ומשרה מלאה של 40 שעות שבועיות (רובן - מחושבות על בסיס 45 דק׳ לשעה); במודל של ׳סויל׳ הנחנו 40 שעות שבועיות (על בסיס 60 דק׳ לשעה), מתוכן 20% שעות פיתוח (שעות שבהן המורה מחוץ לכיתה). כלומר - משרה מלאה של מורה שקולה למשרה מלאה של עובד במשק.
התקציב התפעולי (תקציב בית הספר שאינו כולל נדל״ן ואינו כולל שכר) נותר בעינו (15% מהתקציב השקלי). לשם הפשטות - השארנו את תקציב הנדל״ן מחוץ לתקציב בית הספר, כפי שמקובל היום.
תמהיל מורים-מדריכים: מתוך 8 שעות פעילות, לקחנו בחשבון 5 שעות ביום בהם המורה מלווה את הכיתה, ועוד 3 שעות שבהן מדריך מלווה את הכיתה.
עלות מעסיק: בשני המודלים הנחנו 33% תוספת לטובת חישוב עלות מעסיק.
באפרים: על כלל עלויות השכר (מורים + מדריכים) לקחנו באפר נוסף של 33%. באפר זה לא כולל עלויות מעסיק, לא כולל את שעות הפיתוח, לא כולל את התקציב התפעולי (15%), ותפקידו לשקף העלויות של הארגון (תפקידים וכד׳). בראייתנו, ומהיכרותינו אופרציות אחרות, מדובר בבאפר מספק.
תוצאות ועמידה ביעדים:
תמיכה במודל הפדגוגי: התקציב המוצג נבנה ברוח המודל הפדגוגי, ולכן - תומך בו.
שכר מורים: גם עבור המספרים של 2024 וגם עבור המספרים המעודכנים - המודל התקציבי מאפשר עמידה בהעלאת שכר של מעל 50% בשכר המורים (2024 - ל-18 אלף ש״ח בחודש, היום - ל-24 אלף ש״ח בחודש).
יום לימודים: יום הלימודים מוארך מ-6 שעות ל-8 שעות ביום (8 בבוקר עד 4 אחה״צ).
שנת הלימודים: שנת הלימודים מוארכת מ-35 שבועות ל-42 שבועות בשנה (בהתאם ללוח השנה של עובדים במשק).
עמידה במסגרת התקציב: המודל של ׳סויל׳ מאפשר עמידה בכלל היעדים מעלה, תוך שמירה על מסגרת התקציב (למעשה - עם עודף תקציבי) ותוך הקטנה של גודל הכיתה.
תובנות והערות אחרות:
יעילות תפעולית: ה׳קסם׳ של הגדלת השכר הוא תולדה ישירה של הגדלה משמעותית ביעילות התפעולית של בית הספר. במדד המשרות המלאות לכיתה, המודל של ׳סויל׳ מציג יחס של 1.6, בעוד המודל הקיים מציג יחס של כ-3.
מחירים ש׳משלמים׳ המורים: לצד העלאה משמעותית בשכר, מדובר בהגדלה של מסגרת השעות של משרה מלאה ל-40 שעות שבועיות, ובנוסף - הרחבה של שנת הלימודים ל-42 שבועות.
מרווחי ביטחון: מודל התקציב, כמו גם המודל האופרטיבי כולו, הוא ראשוני ואנו מניחים שיהיו בו שינויים, וכמו בכל מודל - הפתעות לרעה. לכן - חשוב היה לנו להטמיע בתקציב מרווחי ביטחון, כגון: עודף תקציבי, באפר על עלויות שכר, מספר תלמידים בכיתה.
תועלות שלא משוערכות בתקציב: הארכת יום הלימודים עד 4 אחה״צ והארכת שנת הלימודים ל-42 שבועות - עבור משפחות (צהרונים) והמשק כולו (פריון)
ארגון בית הספר
למרות שהמודל האופרטיבי - באמצעות התקציב התפעולי, שעות הפיתוח והבאפר על תקציב שכר - מתקצב פונקציות נוספות בארגון, את המבנה הארגוני של בית הספר בחרנו שלא לפרט, כדי לאפשר לכל הנהלה לעצב את הארגון על פי השקפתה.
בראייתנו, כאשר הפדגוגיה והאופרציה מייצרות ארגון בית ספר קטן, גמיש ויעיל יותר, המבנה הארגוני הנכון הוא מבנה יחסית שטוח, על אחת כמה וכמה בעולם שבו אנו מבקשים לבנות את הארגון כארגון לומד.
למרות שאיננו נכנסים כאן לפרטים, בראייתנו - השילוב של מבנה ארגוני שטוח, חופש ניהולי, תקציב שקלי גמיש שיש בו מרווח פעולה משמעותי - מאפשר מרחב התפתחות ארגוני משמעותי, שהוא מרכיב חשוב ביותר בהתפתחות המקצועית של הצוות.
על רזולוציה ותחושת ביטחון
תקציב שבית ספר יכול באמת לפעול על פיו מפורט הרבה יותר ממה שמוצג כאן, וכמובן ששגרות בית הספר ישתנו מרמת השכבה ועד רמת היום. בהיבט הזה - המודל האופרטיבי, בדומה למודל הפדגוגי, הוא יותר שלד של מודל, ואנו מציגים אותו כך כי המטרה שלנו איננה להציג תקציב מפורט, אלא מסגרת מינימאלית שמוכיחה שניתן לעמוד ביעדים שהגדרנו.
אך גם אם נניח שהמסגרת מובנית דיה כדי להוכיח זאת, מה נותן לנו את הביטחון שהנתונים המוזנים לתקציב, ואלו שהוא פולט, אמינים?
בדומה לפדגוגיה, גם באופרציה חקרנו את השגרות והתקציבים של בתי ספר שונים בישראל ובעולם, ודרך המחקר הזה ביצענו וולידציה להנחות העבודה ולתוצרים מעלה. אנו, כמובן, צופים שבתכנון המפורט הדברים עוד ישתנו, אך הוולידציה הזו, יחד עם המרווחים שמוטמעים במודל, נותנים לנו ביטחון בתוצאות, ואנו מאמינים שזה בסיס איתן לבסס עליו את התכנון המפורט.
לסיום, צעד אחד אחורה
בטור הקודם צללנו לנבכי האופרציה הקיימת, ובטור הזה הצגנו את האופרציה של ׳סויל׳.
כפי שניתן לראות, המכונה האופרטיבית של בית הספר היא מורכבת, ובמסע לבנייתה מחדש - קל מאוד להישאב לפרטים הקטנים (והחשובים) שמרכיבים אותה, ובדרך - לאבד את התמונה הכללית.
לכן - בנקודה הזו, נרצה לקחת צעד אחורה ולסמן לאן אותנו הפדגוגיה והאופרציה החדשות הללו. כדי לעשות זאת, נחזור לטבלת היעדים המוצריים (או: דרישות המוצר) שהגדרנו אי-אז, ונסמן בה את היעדים שהפדגוגיה והאופרציה מאפשרות לנו לעמוד בהם:
תלמידים | מורים | הורים | מנהלים | |
׳אני מאמין׳ | בבית הספר, המסע החינוכי של התלמידים צריך ללמד אותם כיצד ללמוד, כיצד לעשות וכיצד להיות. | בית הספר צריך לאפשר למורים לממש שליחותם; להתמחות במקצוע שלהם; ולקחת חלק במחקר החינוכי שמתקיים בתוכו. | בית הספר הוא שותף למסע החינוכי של הילד, שאחראים עליו הוריו, והוא צריך להיות בנוי כדי לשרת גם אותם. | בית הספר צריך לאפשר למנהלים להוביל את בית הספר - חינוכית וארגונית. |
דרישות מוצר | מורים באיכות גבוהה | שכר הוגן ואטרקטיבי (מעל 50% תוספת) | שותפות במסע החינוכי של הילד | מרחב סמכות ואחריות מוגדר |
למידה עצמאית | סביבה ארגונית שבה הפרט יכול להתפתח, ושבו הצוות יכול לממש את משימתו | הזכות לבחור | תשתית וכלי ניהול חינוכיים | |
תכנית לימודים עשירה, מעמיקה ומותאמת | סביבה מקצועית שבה המורים מתמחים במקצוע, ושבה החינוך נחקר | בית ספר ספר שמותאם למשפחה עובדת (42 שבועות לימוד בשנה, 8 שעות לימוד ביום) | תשתית וכלי ניהול ארגוניים |
כפי שניתן לראות, הפדגוגיה והאופרציה (ובפרט - השילוב שלהן) מאפשרות לנו לעמוד בחלק משמעותי מדרישות המוצר שהגדרנו, ויש שיטענו - החשוב ביותר בבנייתו של בית ספר ישראלי טוב (הרבה) יותר.
זה, כמובן, לא אומר שאין עוד דרך לפנינו. הכלים הטכנולוגיים, סוגיות הבחירה, מקומם של ההורים בבית הספר והכשרות המורים - הן כולן סוגיות חשובות בבנייתו של מודל טוב יותר. ועדיין, כבר בשלב הזה ניתן לראות שזה לא חלום: באותו התקציב, אבל עם פדגוגיה ואופרציה אחרות - בתי הספר שלנו יכולים להיות טובים הרבה יותר.
שבת שלום, ושנצליח.
נ.ב -
מצאתם בדברים ערך? עקבו אחר האזרח ג׳ ברשתות ושתפו עם אחרים. תשתית רעיונית היא המפתח לבנייתה של ישראל טובה יותר, וזו האחריות שלנו לייצר אותה.
לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.
