למידה עצמאית להדיוטות
לפעמים אני מנסה לדמיין את הבן שלי כשהוא גדול.
ממש גדול.
מה יבחר לעשות? כיצד יראו חייו?
אינני יודע.
אבל אני כן יודע שכדי ללכת דרך משמעותית משלו,
הוא יצטרך להמשיך להתפתח. ללמוד דברים חדשים. כל הזמן.
הוא יצטרך לרצות. והוא יצטרך להאמין. והוא יצטרך להתאמץ.
את זה אני יודע.
ואני גם יודע שהמסע החינוכי שלו הוא האחריות שלי,
אבל הייתי שמח שבית הספר יהיה שותף במסע הזה,
ואם לא שותף - אז לפחות שלא יפריע.
את זה אני כן יודע.
את זה כבר למדתי בעצמי.
הבטחות לחוד, מציאות לחוד
בטור הקודם עסקנו במודל הפדגוגי של ׳סויל׳, ובסיומו כתבתי (והבטחתי) שמכאן נעבור למודל האופרטיבי: במכונה הארגונית-תפעולית-כלכלית שמאפשרת לבית הספר להגדיל את שכר המורים; להאריך את יום ושנת הלימודים; ולאפשר את אותה הבטחה חינוכית, מבלי להוסיף שקל אחד לתקציב.
ולמרות שכבר התחלתי לכתוב את הטור ההוא, כעת אני מבין שנכון יהיה להמתין איתו.
למה?
אחרי קריאה חוזרת של הטור האחרון (ותודה לקוראת אחת יקרה שהאירה את תשומת ליבי), הבנתי שהתיאור של המודל הפדגוגי נותר כללי מאוד, ושהוא לא מצליח להסביר את הערך החינוכי שבלמידה עצמאית, ואת התמורות שהיא מייצרת בבית הספר.
מעבר לזה, הבנתי שכדי להסביר את אותה אופרציה - נדרשת הבנה של המשמעויות הארגוניות-תפעוליות-כלכליות של המודל הפדגוגי. שבלעדיהן, האופרציה חסרה את התכליות שהיא אמורה לשרת, והופכת לתלושה מהמציאות.
אז הטור הזה יתמקד בעמוד התווך המרכזי של המודל הפדגוגי, הלמידה העצמאית.
בסופו, אני מקווה שהתמונה תהפוך לברורה יותר: כיצד - בפועל - נראה המעשה החינוכי בבית הספר, ומדוע הוא בנוי כך; ובאיזה אופן הוא מקרין על האופרציה והטכנולוגיה שבבית הספר.
לפני שקופצים פנימה, הערה חשובה: הטור הזה מגרד את פני השטח של סוגיות פדגוגיות שגדולות בכמה מידות על הידע המקצועי של הכותב. לכן - הוא נוגע רק בעקרונות המרכזיים של למידה עצמאית, ומי שמחפש העמקה בתחומים הללו - יצטרך למצוא אותה במקומות אחרים. כמו שאר הטורים, גם הטור הזה מיועד בעיקרו לקהל שאינו מגיע מתחום החינוך, מתוך כוונה להכיר להדיוטות שבינינו (ואני בהחלט ביניהם) את הרעיונות שמעצבים אותו.
מתחילים.
למידה עצמאית מהי?
במילים פשוטות, בלמידה עצמאית תהליך הלמידה הוא באחריותו של הלומד.
בקצה שלה - הלומד מגדיר את יעדי הלמידה; מתכנן את תהליך הלמידה ובוחר את שיטות הלמידה; ומנהל את התהליך ומבקר אותו.
וכן. הוא עושה את כל זה אל מול מסגרת אילוצים קיימת שבית הספר מגדיר (כגון: מקצועות ליבה, לוחות זמנים, וכד׳).
ולא. זה לא קורה ביום אחד וזה לא קורה בכל מקצוע.
אבל לאורך זמן, במקצועות מסוימים, ותחת אילוצים מסוימים - האחריות עוברת לתלמיד.
וכשרואים את זה בעיניים - זה מראה די מדהים.
איך נראית למידה עצמאית?
אביב היא תלמידה בכיתה ו׳, והיא לומדת אנגלית, שפה ומתמטיקה בלמידה עצמית.
היום היא נפגשה עם רונה, המורה שלה, והן דיברו על המסע שלה באנגלית: איפה היא נמצאת, לאן היא מכוונת, מה עובד, מה לא עובד; ובכלל, איך מצב הרוח ואיך היה בחג.
אביב, שהתקדמה די מהר במתמטיקה בחודש האחרון, מבינה שהשבוע היא צריכה להתמקד באנגלית. יש לה קושי עם אוצר מילים, והיא חולקת את התסכול שלה עם רונה. היא מחליטה להקדיש עוד שעתיים לאנגלית, ורונה מציעה לה לחבור לגאיה, חברתה לכיתה, שמתקדמת ושיכולה לעזור.
בטאבלט, הן מסמנות במפה את היעד ואת הדרך, ובמפגש הבא הן יבדקו לאן הגיעו, ואיך מתקדמים משם. בסוף המפגש הן מסכמות, וכל אחת ממשיכה לדרכה.
אביב ממשיכה במסע, ורונה ממשיכה לשיחה הבאה.
ככה.
למה למידה עצמאית?
התשובה הטריויאלית (והנכונה) היא שבית ספר שחורט על דגלו את היכולת ללמוד איך ללמוד (אחד משלושת מימדי הלמידה שהזכרנו במודל) - לא יכול שלא לקיים למידה כזו.
למה?
כי תלמידים לא יכולים ללמוד איך ללמוד מלשבת בכיתה ולהקשיב למורה שיספר להם איך עושים את זה.
(זה לא מספיק, בדיוק כמו שללמוד לתיאוריה זה לא מספיק כדי לדעת איך לנהוג.)
כדי ללמוד איך ללמוד - הם צריכים להתאמן בלמידה עצמאית, ולאמן את השריר הזה - לאורך שנים.
זה, אולי, די ברור.
אבל התשובה הפחות ברורה (והמלאה יותר) היא זו:
אחד העקרונות של ׳סויל׳ הוא שהשגרות בבית הספר הן חלק בלתי נפרד מהמעשה החינוכי שמתקיים בו.
שאותם תהליכים - הם לא רק אמצעים מנהליים לקידום משימות, אלא כאלו שיש להם תכלית חינוכית שעומדת בפני עצמה.
עכשיו, בבית הספר יש שגרות רבות, אבל אחת המרכזיות שבהן היא שגרת הלמידה.
בבית הספר שאנו רגילים אליו, השגרה הזו - במיקרו - נראית כך: צלצול. המורה נכנסת. התלמידים מתיישבים. המורה מדברת. התלמידים מקשיבים. אולי יש תרגיל או עבודה בקבוצות. צלצול. וחוזר חלילה. זו, בגדול, שגרת הלימודים.
אבל אם אנו רוצים שהתלמידים ילמדו גם לבנות תחושת מסוגלות / לגלות תחומי עניין / להגדיר יעדים / לנהל תהליך / לעבוד בצוות / לדעת לקבל ולתת ביקורת / לבקר את עצמם / לקיים דיון מפרה / לבנות משמעת עצמית / לדעת להתמודד עם כשלונות / ועוד - אז אנחנו שגרת הלמידה חייבת לאפשר להם לבנות את אותם שרירים.
עכשיו, תשאלו את עצמכם: האם ישיבה בכיתה, כמה שעות ביום, כל יום, במשך 12 שנה - באמת מקדמת את בניית המיומנויות הללו?
לא.
מה שילמד אותם את המיומנויות הללו הן שגרות שבהן אותם שרירים באים לידי ביטוי.
ולמידה עצמאית, מעבר לכך שבונה את היכולת ללמוד, היא דוגמה מצוינת לכזו שגרה.
מהי לא למידה עצמאית 1: האם הלמידה הפרונטלית המוכרת לנו מבית הספר יכולה להיות עצמאית?
כמעט בהגדרה - לא.
למידה פרונטלית היא למידה שבה תפקיד המורה (ברובו) הוא הקניית החומר, תפקיד התלמיד הוא קליטתו ועיבודו, ולרוב היא מתקיימת בין מורה אחת לתלמידים רבים, וכל זה - במסגרת שבה לתלמידים אין כמעט שום יכולת להגדיר את תהליך הלמידה או ייעדיו.
היות ובלמידה עצמאית האחריות על תהליך הלמידה נמצאת בידי התלמיד, והיות והיא דורשת מרחב פעולה שבו הוא יכול לנהל כזה תהליך - למידה פרונטלית (במובן התהליכי-מערכתי שלה, לאו דווקא ההקנייתי שלה) עומדת כמעט-בסתירה ללמידה עצמאית.
מהי לא למידה עצמאית 2: האם למידה פרסונלית (או: למידה מותאמת אישית) היא למידה עצמאית?
לא בהכרח.
למידה פרסונלית היא למידה שמותאמת ללומד.
למידה עצמאית היא למידה שבה התלמיד לוקח אחריות על תהליך הלמידה.
האם הן יכולות להתקיים יחד? בהחלט: למידה עצמאית היא בדרך כלל מותאמת אישית, שכן הלומד יטה לבחור את דרך הלמידה הנכונה לו. האם זה תמיד כך? לאו דווקא. יש הרבה מצבים בחיים שבהם אנחנו לומדים עצמאית תחום מסוים, אבל תהליך הלמידה אינו מותאם לנו.
אבל האם למידה פרסונלית היא בהכרח עצמאית? לא, ולמעשה - ברוב המקרים היא איננה כזו. לדוגמה: רוב הלמידה שמתבצעת בתוכנות של בית הספר היא למידה שיש בה מימדים של פרסונליזציה (נניח: קצב, זמן), אבל לרוב לא כוללת את המרכיבים המהותיים של ניהול תהליך למידה על ידי הלומד.
כלומר - למרות שמבלבלים ביניהן, למידה עצמאית ולמידה פרסונלית הן חיות אחרות.
מהי לא למידה עצמאית 3: האם חינוך דמוקרטי = למידה עצמאית?
לא ממש, אבל יש ביניהם נקודות חפיפה.
לא ממש - כי למידה עצמאית לא תמיד כוללת את זכות הבחירה אם ללמוד תחום מסוים (במקצועות ליבה, לדוגמה). ומהצד השני, חינוך דמוקרטי איננו בהכרח מקיים למידה עצמאית (שיעור מתמטיקה בבית ספר דמוקרטי יכול להיות פרונטלי);
ויש נקודות חפיפה - כי מרגע שהלמידה העצמאית מתחילה, יש בה מימדים מובהקים של בחירה, שהם חלק חשוב בתפיסת החינוך הדמוקרטי.
(ובמאמר מוסגר: החלקים האחרים במודל של ׳אקטון׳ ושל ׳סויל׳, שנוגעים לאופן שבו הקהילה מנהלת את עצמה בבית הספר ולאחריות החברתית של הלומד כלפי סביבתו, שואבים רבות מהחינוך הדמוקרטי).
מה המשמעויות של למידה עצמאית על כיתה בבית הספר?
אחרי שנגענו בלמידה עצמאית מהי, איך היא נראית, ולמה היא חשובה - הגיע הזמן לעסוק בהשלכות שלה על מודל בית הספר, ובפרט - על מה היא דורשת כדי שתוכל להתקיים.
ללמידה עצמאית יש שני מאפיינים שמשנים לחלוטין את האופן שבו מתנהלת כיתה בבית הספר:
האחריות על תהליך הלמידה עוברת מהמורה לתלמיד, ובנוסף -
יש עשרות תהליכי למידה כאלו שמתקיימים בכיתה במקביל, בכל נקודת זמן.
איך אלו משפיעים על הכיתה, ומה הם דורשים מאיתנו?
מצד אחד, למידה עצמאית דורשת מהתלמיד להוביל את תהליך למידה בעצמו, ומהמורה ללוות עשרות תהליכים כאלו במקביל. אנחנו יכולים לדמיין שמעבר למודל הפדגוגי - ללא כלים פדגוגיים-טכנולוגיים מתאימים - למידה כזו לא תוכל להתקיים בצורה אפקטיבית.
מהצד האחר, למידה עצמאית מציבה בפנינו אתגרים ארגוניים-תפעוליים-כלכליים אדירים, שללא מודל אופרטיבי מתאים - לא תוכל להתקיים. בסוגיות הללו נעמיק בטור הבא, אבל כדי שנבין את מה סוג השאלות שעומדות בפנינו, נציג כמה מהן כאן:
מהן צריכות להיות שגרות בית ספר שבו מתקיימת למידה כזו, וכיצד אלו משפיעות על ארגון וניהול בית הספר?
כיצד למידה עצמאית משנה את תפקיד המורה והאם היא משנה את ההכשרה הנדרשת למורים?
כיצד היא משפיעה על העומס שחווה מורה בבית הספר, והאם יש לכך השלכות על משרת המורה ועל שכר המורים?
האם למידה עצמאית משפיעה על גודל כיתה בבית הספר, על היכולת של כיתה להתמודד עם פערים גדולים יותר, או על הצורך במורים שיכולים ללמד מספר רב יותר של מקצועות?
בהינתן תקציב שקלי, כיצד משפיעה למידה כזו על היעילות התפעולית של בית הספר, והיכולת שלו לנתב משאבים להשקעות אחרות/נוספות?
לסיום, ועד הפעם הבאה
גם מבלי לענות על השאלות הללו כאן, אני מקווה שהתמונה ברורה:
מודל פדגוגי כזה, שבמרכז שלו למידה אחרת, לא באמת מסתיים בפדגוגיה של בית הספר.
הוא מצריך אופרציה אחרת, והאופרציה הזו גם יכולה לפתוח בפני בית הספר הזדמנויות שאינן פתוחות בפניו כיום.
זו הסינרגיה החזקה שבין הפדגוגיה, האופרציה והטכנולוגיה בבית הספר, וזו הסיבה שהגישה המוצרית של ׳סויל׳ היא הוליסטית מהיסוד.
אני מקווה שהטור הזה הצליח להסביר את המשמעות העמוקה של למידה עצמאית, מדוע היא כה מרכזית במודל הפדגוגי שלנו, ומדוע היא דורשת ומאפשרת אופרציה (וטכנולוגיה) אחרת.
האופרציה הזו, והמודל שבבסיסה, יהיו במרכז הטור הבא שלנו. מבטיח :).
שבת שלום, ושנצליח.
הצעה לתרגיל: כדי להבין איך למידה עצמאית משפיעה על כיתה, תחשבו על תהליך למידה בן שלושה שלבים: שלב התכנון, שבו מוגדרים היעדים והדרך; שלב הביצוע, שבו מתקיימות הלמידה וההערכה; ושלב הבקרה, שבו מתקיים המשוב. כעת, נסו לדמיין כיצד מתקיים תהליך כזה בכיתה שבה הלמידה היא פרונטלית, ואז דמיינו מה נדרש כדי שאותם תהליכים יקרו בכיתה שבה הלמידה היא עצמאית. אם התשובות לא ברורות (והן לא), נסו לקחת את האתגר הזה כאתגר של למידה עצמאית: תגדירו יעד, תחקרו, תעבדו, תבקרו, תסכמו. אחריו - יהיה לכם הרבה יותר ברור מה המשמעות של למידה כזו בבית הספר.
נ.ב -
מצאתם בדברים ערך? עקבו אחר האזרח ג׳ ברשתות ושתפו עם אחרים. תשתית רעיונית היא המפתח לבנייתה של ישראל טובה יותר, וזו האחריות שלנו לייצר אותה.
לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.
