השבוע, בין משבר חוק הגיוס למשבר עם ארצות הברית, חשבתי עליהם.
על התושבים של אותה ארץ מרוחקת, שבעים ומשהו שנים אחרי שבנו מחדש את מדינתם, רגע לפני המלחמה הגדולה.
שגם להם הבטיחו הבטחות,
ושגם עליהם הילכו אימים.
שגם להם הייתה כבר מדינה,
ושגם הם עמדו להקרע לגזרים.
האם הם הבינו אז על מה הם עומדים להלחם?
מלחמת הקודש של אמריקה
במרץ של 1861, הושבע הנשיא לינקולן.
בנאום ההשבעה שלו, הוא ניסה לשכנע שפניו אינם למלחמה.
שמטרתו אינה לבטל את העבדות, אלא לשמור על האיחוד.
חודש לאחר מכן, מלחמת האזרחים פרצה.
מלחמה שהתחילה בכלל כמאבק על גורל האיחוד, והתעלתה למאבק על ביטול מוסד העבדות.
מלחמה שבה אנשים בחרו - בסופו של דבר - להילחם על עקרונות, ולא על מחירים.
מלחמת חול שהפכה למלחמת קודש.
איך זה קרה? מה קרה להם, לאמריקאים, במהלך המלחמה ולאחריה? ומה אנחנו יכולים ללמוד מהם?
"המטרה העליונה שלי במאבק הזה היא להציל את האיחוד, ולא להציל או להרוס את העבדות. אם יכולתי להציל את האיחוד בלי לשחרר אף עבד הייתי עושה את זה, ואם הייתי יכול להציל אותו על ידי שחרור כל העבדים הייתי עושה את זה; ואם יכולתי להציל את האיחוד על ידי שחרור חלק מהעבדים והשארת אחרים בעבדות, הייתי עושה זאת." אברהם לינקולן, 1862
בחזרה לארץ הקודש
בשבועות האחרונים מציפים אותנו בהסברים.
אומרים לנו שחלקם לא לומדים, ושאם לא נטפל בזה - נמשיך לממן בטלנות.
אומרים לנו שיש כלכלה לתחזק, ושאם נאריך את הפטור - זו מכה אנושה למשק.
ואומרים לנו שיש מלחמה להלחם, ושאם לא יתגייסו - לא נעמוד בצרכי הביטחון.
רק דבר אחד לא אומרים.
שזו אפלייה ממוסדת.
ככה פשוט.
שהרבה לפני המחירים המנומקים - לאפליה כזו אסור להתקיים.
שלמדינה אסור להסתכל עלינו דרך המשקפיים האלה.
ושכמו בכל אפלייה ממסודת - בין מזרחיים לאשכנזים, בין ערבים ליהודים, בין נשים לגברים וכן - בין
שחורים ללבנים - העוול לא מתחיל במחירים, אלא בהרכבת המשקפיים עצמם.
מלחמת החול של ישראל
אבל איפשהו בדרך - אנחנו התבלבלנו.
התמכרנו להסברים והתחלנו לתמחר.
כאילו שלולא המחירים הללו - הטרפה הזו כשרה.
כאילו שאין כאן צלם בהיכל.
אז הגיע הזמן להגדיר על מה המלחמה הזו ועל מה היא איננה:
כאשר אנחנו מדברים במונחים של כלכלה וביטחון - אנחנו נלחמים את מלחמות החול.
וכאשר אנחנו נלחמים מלחמות חול - אנחנו מוותרים על מלחמת הקודש.
כי מלחמת הקודש איננה על השוויון בנטל, אלא על השוויון עצמו.
המילים האלה אמנם נאמרו לפני יותר ממאתיים שנה, אי שם מעבר לים, אבל הן רלוונטיות גם כאן, בישראל של 2024:
לפני שבע ושמונים שנה הולידו אבותינו על יבשת זו אומה חדשה, אשר הורתה בחרות וייעודה האמונה כי כל בני האדם נבראו שווים. עתה, כשאנו מצויים במלחמת אזרחים גדולה הבוחנת האם אומה זו או אומה כלשהי, שכך לידתה ושבכך היא דבקה, עתידה להאריך ימים, נפגשים אנו בשדה מערכה גדול של אותה המלחמה. באנו להקדיש חלקה משדה זה, כבית מנוחת עולמים לאלו שמסרו את חייהם למען חייה של אומה זו. אכן ראוי ונכון הוא כי כך נעשה. אולם, במובן עמוק יותר, איננו יכולים להקדיש – איננו יכולים לקדש – איננו יכולים לרומם – קרקע זו. האנשים האמיצים, חיים או המתים, אשר נאבקו כאן, הם שקידשוה, הרבה מעל מה שבכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ישית ליבו מעט, אף לא יזכור לאורך ימים את שאנו אומרים כאן, אך לעולם לא יוכל לשכוח את שהם עשו כאן. מוטב הוא כי אנו החיים, נקדיש עצמנו כאן למלאכה הלא גמורה אשר הם נשאו אותה עד עתה באצילות כה רבה. מוטב כי אנו כאן נקדיש עצמנו למשימה הכבירה הניצבת עדיין בפנינו - כי ממתים עטורי תהילה אלו נשאב מסירות רבה יותר למטרה שעבורה נתנו הם את מלוא מסירותם האחרונה, כי נגמור אומר שמתים אלו לא לשווא מתו, שאומה זו, תחת האל, תזכה ללידה חדשה של חופש, וכי שלטון על העם, בידי העם, למען העם, לא יכלה מן הארץ. אברהם לינקולן, נאום גטיסבורג, 1863
לסיום, לאן הולכים מכאן
מעבר לכתם הערכי שבאפליית הגיוס, נכון לשאול: מה בכלל מאפשר את העוול הזה? וכיצד הגענו למצב שבו רוב האזרחים מבקשים תיקון, והמדינה - שאמורה להיות שלהם - מסרבת לקיים אותו?
אז ראשית, העוול הזה מתאפשר כי בישראל - הכוח הוא בידיהן של מפלגות המאזניים, ולא של רוב האזרחים. לו מערכת ההפעלה שלנו הייתה מתרגמת את רצון העם לכיוון שאליו פונות רשויות המדינה - העוול הזה, כמו רבים אחרים, לא היה קורה.
שנית, העוול הזה מתאפשר כי בישראל - האזרחים אינם בעלי הבית, אלא שבויים בביתם. לו אזרחי ישראל היו אלו שקובעים את חוקי המשחק בהם פועלות רשויות המדינה (לדוגמא: שוויון), לכנסת לא הייתה סמכות לחוקק חוקים שסותרים את העקרונות הללו, ולכן הפארסה הזו לא יכולה הייתה לקרות מלכתחילה.
ושלישית, וחשוב מכל, העוול הזה מתאפשר בגללנו. אנחנו אלו שבוחרים להמשיך ולהילחם מלחמות שווא, במקום להכיר בעובדה הפשוטה שהבעיה היא אחרת: ששיטת הממשל שלנו בכלל איננה בנויה לריבונות העם ולכן לא מאפשרת לישראל לשרת את אזרחיה.
ועד שלא נבין זאת, נמשיך לשחק בחול.
שבת שלום, ושנצליח.
תודה על הקריאה ולכל מי שעזרה השבוע. אם מצאת ערך בדברים - אנא העבירי (בקטנה*) הלאה 🫵.
לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ כל שישי בבוקר (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.
תגובות ושאלות יתקבלו בשמחה ב- g@citizeng.co
*למה בקטנה? במקום לשתף עם כל העולם ולשכוח מזה - בחרי מישהי אחת או שתיים לחלוק איתן, ושלחי רק להן. זה יעזור לך, להן ולמטרה יותר. תודה מראש.