כלואים בראש של עצמנו

מהשבוע הזה, שבו אנשינו המשיכו ליפול בחזית ובבית,

ושבו מאה ועשרים מאיתנו עדיין חטופים בעזה, 

התמונה שתצרב לי היא דווקא של אמא אחת, בתוך כלוב.

כי כשאני חושב על המיצג הזה, 

זה שבא לזעזע מדינה שכבר למדה להתרגל להכל,

אני לא חושב על ברוני הארץ שאליהם הוא כנראה מכוון.

אני חושב עלינו, 

על אלו שצריכים אותו כדי להמשיך להזדעדע, 

שהרי כל מה שעברנו כבר לא מספיק עכשיו. 

להמשיך להזדעזע, כדי שנוכל, אולי, לזעזע,

והרי עוד מעט גם זה יחלוף,

עד למנה הבאה. 

עינב צנגאוקר בהפגנה בתל אביב ביום ראשון השבוע. צילום: יובל חן.

---

זהו, השבוע יצא קצר. אולי עדיף ככה.

שבת שלום, ושנצליח.

---

תודה על הקריאה ולכל מי שעזרה השבוע. אם מצאת ערך בדברים - אנא העבירי (בקטנה) הלאה 🫵, זו גם אחריות שלך.

למה בקטנה? במקום לשתף עם כל העולם ולשכוח מזה - בחרי מישהי אחת או שתיים לחלוק איתן, ושלחי רק להן. זה יעזור לך, להן ולמטרה יותר. אט אט. תודה מראש.

לקבלת הטור השבועי ישר לווטסאפ כל שישי בבוקר (ובלי בלבולי מוח מיותרים) - זה פה.

תגובות ושאלות יתקבלו בשמחה ב- g@citizeng.co