הפתולוגית: בפחות מארבע דקות, שר בישראל מראה לנו כיצד השיטה (לא) עובדת

לרוב הישראלים יש תגובה כמעט יצרית, לכיוון כזה או לכיוון אחר, כאשר הם שומעים את השם: איתמר בן-גביר. לא משנה מה דעתך על האיש, אני מציע לך להקשיב לדברים שהוא נשא בשבוע האחרון מול המצלמות.

הרקע: הקואליציה שמרכיבה את ממשלת ישראל השלושים ושבע (כן, שלושים ושבע ממשלות בשבעים וחמש שנים; כשנתיים לממשלה בממוצע, כולל תקופת בחירות, חפיפות ובורקסים) נתקלת בקשיים בקידום מהלכי חקיקה ומדיניות, ואזרחי המדינה מתחילים לראות כיצד התסכול הפנימי הרוחש בתוך הממשלה מתחיל לבעבע החוצה. בפינתנו השבוע: השר לבטחון לאומי, איתמר בן-גביר, יוצא בהודעה לתקשורת ומודיע קבל עם ועדה כי במידה והדברים ימשיכו להתנהל כפי שהם התנהלו עד כה - מפלגתו תפסיק להצביע יחד עם הממשלה בהצבעות בכנסת. במילים אחרות, בן-גביר מאיים שאם הממשלה לא תפעל על פי דרישותיו - הוא ישתק את הקואליציה.

אל תתנו לדעה שלכם על איתמר בן-גביר לגרום לכם לפספס את מה שמונח לכם מול העיניים: עדות ממקור ראשון על הכשלון המהדהד של השיטה בישראל והמשמעויות של כשלון זה על יכולתה של הממשלה לתפקד.

ישנם לא מעט נקודות מעניינות שעולות מתוך ההצהרה של בן-גביר, אבל יש בה שני חלקים שנתמקד בהם כאן, שכן הם מספקים הצצה (לא נדירה במיוחד, אבל מיוחדת בבהירותה) לעומק הכשל של השיטה.

על הכשל בייצוגיות ושלטון המיעוט

בחלק הראשון, בן גביר קובע שההמשלה (שהוא חלק ממנה) איננה עומדת בהבטחותיה לבוחר -

״…[אזרחי המדינה] הלכו להצביע לממשלת ימין מלא-מלא… אנחנו שישה חודשים, ארבעה חודשים אחרי קום הממשלה הזו… ולצערי… זו לא ממשלת ימין מלא-מלא…״

בחלק מאוחר של יותר ההצהרה, ולאחר שהוא מונה את כשלונותיה של הממשלה לעמוד בהבטחותיה לבוחר (בראייתו), הוא שולח איום מפורש לראש הממשלה -

״…אני מודיע כאן שאנחנו - עוצמה יהודית - לא נגיע להצבעות בכנסת עד אשר ראש הממשלה יבין ויפנים שהמטרה של הממשלה הזו זה ממשלת ימין מלא מלא…״

מה בעצם קורה פה?

שר בממשלת ישראל, בעודו בתפקיד, יוצא נגד הממשלה שהוא חבר בה וטוען שהיא איננה עומדת בהבטחותיה לבוחר. יתרה מכך, הוא מציב תנאים לראש הממשלה, שאם לא יעמוד בהם - הוא (בן-גביר) למעשה ינטרל את יכולתה של הממשלה כולה לתפקד, ואולי גם להפיל אותה. גם בשיטה הכה-כושלת לייצג את האינטרסים של אזרחי ישראל ברשויות השלטון, למפלגתו של בן-גביר יש בסך הכל 6 מנדטים בכנסת (5% ממושבי הכנסת), אבל כאשר הממשלה תלויה בקואליציה בת 64 חברי כנסת - למפלגה הזו יש הכוח לשתק ממשלה (ומדינה) שלמה.

על הכשל במשילות והממשלה הלא מתפקדת

בנוסף לכשל הייצוגיות שמולנו, יש לנו הזדמנות לראות כיצד פועל הצוות הכי חשוב במדינת ישראל: הממשלה. בעודו בתפקיד, פונה שר בממשלת ישראל לאזרחי המדינה, מעדכן אותם בדבר כשלונה של הממשלה לעמוד בהבטחותיה להם ומודיע לממשלה שאם לא תעמוד בתנאים שהוא מציב לה - הוא למעשה ישתק אותה. איך בכלל ממשיכים לעבוד ככה? מה זה אומר על היכולת של ראש הממשלה להנהיג את הממשלה? מה זה אומר על היכולת של הממשלה לפעול כאיש אחד כדי לשרת את אזרחי המדינה?

מעבר לחוסר היכולת של ראש הממשלה ושל הממשלה לתפקד בתנאים כאלו (ומכאן - לסיכון על כל שירות שהמדינה מספקת לאזרח), ההצהרה הזו מראה לנו במה למעשה באמת עסוקים שרי הממשלה בכל רגע נתון: בבחירות. הרי גם בשיטה הקיימת, איתמר בן-גביר יכול היה להסתפק בלהעביר את האיום הזה לראש הממשלה באופן ישיר ושלא באמצעות התקשורת, שהרי ראש הממשלה תלוי בו כך או כך. אבל בהצהרה הזו איתמר בן גביר לא באמת פונה לראש הממשלה, אלא לציבור הבוחרים, והוא אינו מתפקד כשר בממשלה, אלא כראש מפלגה. הוא אומר זאת בקולו: ״… אני אוהב את ראש הממשלה נתניהו ומעריך אותו מאוד… אבל אני אוהב ומחויב יותר… לכל תושבי מדינת ישראל…״. כלומר, הנאמנות של השר היא קודם כל לאקטורט שלו, ורק אחר כך לממשלה.

זהו לא דבר חדש והוא סביר לחלוטין כאשר מדובר בחבר כנסת שנאמנותו נדרשת להיות לציבור בוחריו. יחד עם זאת, חשוב להבין את המשמעות כאשר מדובר בשר בממשלה: אנחנו - והשיטה שבחרנו - שמים את שרי הממשלה ואת הממשלה כולה בסיטואציה בלתי אפשרית שבה מערכות האינטרסים של שרים בממשלה מנוגדות אחת לשנייה ברמה האלקטוראלית (שכן - בהגדרה - ככל שמפלגה אחת מרוויחה כוח, השנייה מפסידה כוח בבחירות), ומצד שני - כדי שהממשלה תתפקד כגוף אחד - מערכות האינטרסים של חבריה צריכות להיות מתואמות. בדוגמא הזו, שר בממשלה פונה לציבור הבוחרים כדי לבוא בטרוניה על הממשלה שבה הוא חבר תוך איום על קיומה, מתוך הבנה ברורה שבהודעה זו לציבור יכול להיות גם ערך אלקטוראלי בבחירות הבאות.

אל לנו לבכות או להתפלא: אלו חוקי המשחק ואנחנו כתבנו אותם. איתמר בן-גביר עשה לנו טובה ענקית עם ההצהרה שנתן, שכן בקולו הוא מאיר את מה שקורה יום-יום במחשכים: ׳שלטון המיעוט׳ ו׳חוסר היכולת של ממשלת ישראל לתפקד כצוות אחד׳.