אשליות: הכנסת מייצגת את רצון הבוחר

״... הרוב המכריע של הציבור, לאורך כל הקשת הפוליטית... נגד מה שהממשלה הזו עושה... פחות מ-20% (מהציבור) תומך בממשלה הזו...״

הציטוט הזה הוא של פרופ׳ שקמה ברסלר, שאמרה את הדברים בשיחה שהתקיימה איתה ועם משה רדמן באוגוסט האחרון. לטעמי הוא ציטוט מעניין במיוחד, כי הוא מביא לידי ביטוי את אחד המרכיבים החשובים ביותר של הבעיה הגדולה יותר איתה אנחנו מתמודדים, שאותו אפשר לזקק אותו לשאלה אחת:

האם הכנסת בכלל מייצגת את רצון הבוחר?

בהקשר שבו הדברים של פרופ׳ ברסלר נאמרו, אפשר לנסח את השאלה הזו כך: במדינה שבה העם הוא הריבון, האם ייתכן ששלושת התנאים הבאים מתקיימים בעת ובעונה אחת:

1. רוב האזרחים מתנגדים לחקיקה מסוימת, ובנוסף -

2. רצון הבוחר מיוצג על ידי חברי הכנסת בכנסת, ובנוסף -

3. הכנסת מאשרת את אותה החקיקה.

התשובה לשאלה היא - כמובן - לא, והיות ואנחנו יודעים שהכנסת אישרה את החקיקה, זה מותיר אותנו עם שתי אופציות: או שהעם איננו מתנגד לחקיקה או שהכנסת איננה מייצגת את רצון הבוחר. ואם אנחנו מאמינים שהעם ברובו אכן מתנגד לחקיקה הזו - זה אמור להעלות אצלנו סימני שאלה לא רק לגבי החקיקה, אלא לגבי השיטה כולה ולתיקון שאנחנו נדרשים אליו.

לפני שאנחנו צוללים פנימה, חשוב להבהיר שזה לא מקרה בודד. המשבר הנוכחי הוא אמנם מיוחד: הוא נמצא בכותרות כבר כמעט שנה, ובגלל תשומת הלב הזו - ישנן לא מעט אינדיקציות למידת התמיכה וההתנגדות הציבוריים למהלכי החקיקה של הממשלה הנוכחית. אבל מהלכי החקיקה האלה אינם היחידים שמקדמת הממשלה, והם אינם מהלכי החקיקה שקודמו (או שלא קודמו) ע״י כנסות ישראל הקודמות. מכאן, ראוי שנשאל את עצמנו: אם במצב הנוכחי יש לנו ספק לגבי מידת הייצוג של רצון הבוחר בכנסת, האם לא נכון שיהיה לנו את אותו ספק (או - גדול יותר - לאור תשומת הלב הציבורית הפחותה) לגבי מידת הייצוג של רצון הבוחר בכל סוגיה אחרת שהכנסת נדרשה אליה?

כדי לענות על השאלה הזו, ננסה להבין את מערכת היחסים בין הבוחר לבין הכנסת, את מערכת האינטרסים של חברי הכנסת עצמם וכיצד שתי אלו משפיעות על מידת הייצוג של הבוחרים בכנסת.

אם זה היה דיאלוג, ככה זה היה נשמע -

אזרח: אהלן, אני ניר ואני סוף סוף אוכל לבחור בבחירות הבאות (!). רציתי להבין איך זה עובד ואיך הקול שלי משפיע... את יכולה לעזור לי עם זה? שיטת הממשל: מזל טוב! איך אני יכולה לעזור? אזרח: אז ככה, אני לא בטוח למי להצביע… אני ימין מדיני, ימין כלכלי וליברלי בכל מה שקשור לדת ומדינה… שיטת הממשל: אוקיי, ואיך זה קשור לבחירות? אזרח: מה הכוונה איך זה קשור? שיטת הממשל: הרי אתה לא בוחר אג׳נדה, נכון? אתה בוחר רשימה… אזרח: אוקיי... שיטת הממשל: אתה בוחר רשימה שמייצגת מפלגה. הרשימה היא חבורה של אנשים שאמורה לייצג את הדעות שלך, ועל בסיס כמות הקולות שהרשימה מקבלת בבחירות - המפלגה מקבלת מושבים בכנסת… אזרח: אוקיי... אבל מה אני עושה עם האג׳נדה שלי לא ממש תואמת לשום מפלגה? שיטת הממשל: 🤷‍♀️ אזרח: אוקיי… אז אני יכול לפחות לבחור את האנשים עצמם ברשימה? כי אם האג׳נדה לא לגמרי תואמת, לפחות שיהיו אנשים טובים בכנסת... שיטת הממשל: אה… לא. אתה לא בוחר את האנשים. זה המפלגה בוחרת… אזרח: מה הכוונה המפלגה בוחרת? אבל אמרת שאני בוחר במפלגה, לא? 🤔 שיטת הממשל: לא... אתה בוחר ברשימה, אבל המפלגה היא זו שבוחרת את המועמדים לכנסת. אזרח: אוקיי… אז מה אני עושה אם אני לא מרוצה מהנבחרת? שיטת הממשל: 🤷‍♀️ אזרח: אוקיי… ומה קורה אחרי הבחירות? שיטת הממשל: אחרי הבחירות כל הסיעות בכנסת נכנסות למשא ומתן ואם הן מצליחות להגיע להסכם - אז יש קואליציה, וההסכם שהן מגיעות אליו הופך להיות המדיניות של הממשלה הנבחרת. אזרח: הבנתי. ולנו בתור אזרחים יש אפשרות לאשר או לדחות כזה הסכם, נכון? שיטת הממשל: ממש לא, זה כבר אחרי שהצבעת. אזרח: מה זאת אומרת?! אז באים חבורה של אנשים שאני לא בחרתי, עם אג׳נדה שאני לא ממש משפיע עליה, ומחליטים מה תהיה המדיניות של הממשלה על פי הקולות שאני נתתי להם והמיסים שאני משלם ואני אמור פשוט לקבל את זה?? שיטת הממשל: 🤷‍♀️ שיטת הממשל: עזוב ניר, זה הרבה יותר גרוע מזה 🤦‍♀️: אם החבר׳ה האלה שמנהלים את המשא ומתן הקואליציוני מצליחים להגיע להסכמות, הם הופכים גם לשרים ואז הם מתחילים לחלק כל מיני תקציבים וג׳ובים לעסקונות במפלגה שבחרו אותם מלכתחילה… אזרח: רגע, אז את בעצם אומרת לי שאותם החבר׳ה שאני לא בחרתי אבל אמורים לייצג אותי - לא רק שהם ממונים ע״י המפלגה, עכשיו יש להם עכשיו אינטרס לשרת את המפלגה במקום לשרת אותי? ואני מניח שגם אני לא יכול לפטר אותם כי אני לא בוחר אותם? שיטת הממשל: 🎯 אזרח: אז אני לא מבין... איך אני בדיוק משפיע על מה שקורה פה?? שיטת הממשל: אני מצטערת, זו השיטה פה... כמו שכתבתי קודם, 🤷‍♀️

מה אנחנו לומדים מכל זה?

• שהבחירה של הבוחר היא ברשימות היא כזו שמלכתחילה מעוותת את האג׳נדה הספציפית של הבוחר;

• שלבוחר אין יכולת להשפיע על זהות המועמדים ברשימות לכנסת, ולכן לא יכול להשפיע על זהות חברי הכנסת;

• שהמועמדים ברשימות נקבעים ע״י מנגנונים מפלגתיים, ושמנגנונים אלו מייצגים אינטרסים שאינם בהכרח אלו של ציבור הבוחרים;

• שלבוחר אין יכולת לדחות, לאשר או לקבוע באופן ישיר את תוצאות המשא ומתן הקואליציוני שקובע את מדיניות הממשלה (מו״ש שנוהל ע״י אותם נציגי ציבור שהוא לא בחר);

• ושלאותם גופים מפלגתיים שממנים את חברי הכנסת יש אינטרסים מובהקים בקיומה של הממשלה (שאינם בהכרח אלו של ציבור הבוחרים) ושהצימוד בין הממשלה לכנסת מייצר מצב שבו הכנסת משועבדת לממשלה;

כלומר, המנגנון שבנינו מייצר את מציאות שבה מצד אחד חברי הכנסת דה-פקטו אינם מדווחים לציבור הבוחרים שבשמו הם לכאורה פועלים, ומצד שני - לאותם חברי כנסת יש מערכת אינטרסים אחרת שאליה הם משועבדים, והיא זו שקובעת את גורלם. מכאן, שהמנגנון הבסיסי שמגדיר את היבחרותם ופעילותם של חברי הכנסת אינו מאפשר להם לייצג נאמנה את רצון הבוחר (כלומר - כל אלטרנטיבה שלא תקום לאותן מפלגות - תחת אותם תנאים - גם תהיה נגועה באותם חולאים).

למה זו בעיה ולמה זה חשוב?

זו בעיה כי אם רצון הבוחר איננו מיוצג נאמנה ברשויות השלטון - העם איננו באמת הריבון. וזה חשוב כי אם העם איננו הריבון (שוב - ללא קשר למשבר הנוכחי) - אנחנו מצויים בבעיה הרבה יותר גדולה ממה שדמיינו ואנחנו אמורים לגשת למשבר הנוכחי ולשאלת התיקון בצורה אחרת לגמרי מזו שאנחנו נוהגים בה כעת.

בהקשר יותר רחב, אמנם יש הרבה חולאים בשיטת הממשל שלנו, וזה נכון שאנחנו לא יכולים לתקן אותם טלאי על גבי טלאי, אבל אם היה כשל אחד שנכון היה להתחיל איתו - זה היה הכשל הזה: חוסר הייצוג המובנה של ציבור הבוחרים בכנסת.

זה הבסיס להכל, ופה אנחנו נכשלים בענק.

איך אפשר לפתור את זה?

בואו נחשוב מה צריך להתקיים כדי לפתור את הבעיה הזו: הרי האזרח בסך הכל רוצה (1) שהקול שלו בבחירות יהיה נאמן ככל הניתן לאג׳נדה אותה הוא מבקש לקדם ולדמויות שהיה רוצה שיקדמו אותה, (2) לאפשר לכנסת - על האג׳נדות המיוצגות בה והדמויות שמקדמות אותן - לפעול באופן שאיננו מוטה ע״י אינטרסים שאינם האינטרסים של הבוחר. זה הכל. כדי לעשות את זה הוא נדרש לכוח אמיתי לבחור את חברי הכנסת שלו, והוא צריך שיטת ממשל שאינה מעוות את מערכת האינטרסים של חברי הכנסת עת הם נכנסים לתפקידם, ושמאפשרת להם לעשות את מה שהם אמורים לעשות: לשרת את ציבור הבוחרים.

(איך עושים את זה? ניגע בכך באופן יותר מסודר בפוסטים הבאים, אבל גישה אחת יכולה להיות: (1) בחירות ישירות לכנסת שבהן האזרח בוחר את חברי הכנסת שלו, כך שנוצרת תלות ישירה בין חבר הכנסת לבוחר וכך שהאג׳נדה של נבחר הציבור תואמת הרבה יותר לזו של הבוחר ו-(2) הפרדה בין הכנסת לבין הממשלה (לרבות הפרדה בין הבחירות לכנסת לבחירות לראש הממשלה), כך שהאינטרסים של חברי הכנסת אינם מושפעים משיקולים שאינם שירות האזרחים וכך שהאינטרסים של הממשלה אינם מושפעים משיקולים שאינם ביצועיים.)

ולמה להעלות את זה עכשיו?

כי שבוע אחרי שבוע, יוצאים מאות אלפי ישראלים כדי למחות נגד מהלכים שהם רואים כפגיעה חמורה ב-ד-מו-קרט-יה שלהם. אבל על איזו ד-מו-קרט-יה אנחנו נלחמים בעצם? איך יכול להיות שראשי המחאה, שמצהירים שהעם מתנגד לחקיקה, לא פוצים פה על הכשל השיטתי האדיר של הכנסת? והאם יכול להיות שברגע הזה, שיש לו פוטנציאל אמיתי להיות רגע מכונן, המטרה שלנו מסתכמת בעצירת החקיקה ולא בתיקון השיטה שהובילה אותנו לכאן?

עם הפגנת כוח כל כך גדולה כל שבוע מחדש, היה ראוי שהמחאה תפעל באופן יזום לגיבוש אלטרנטיבה לאותה ד-מו-קרט-יה. היה ראוי שנתחיל בשיח ביקורתי ועמוק על כיצד לבנות פה ישראל טובה יותר ממה שאי פעם הייתה פה. היה ראוי שנשתמש בשיח הזה כדי לחבר חלקים נוספים בעם לתנועה גדולה יותר, במקום להמשיך ולדרוך במשחק סכום אפס של כן-רפורמה-לא-הפיכה.

והיה ראוי שנתקדם מאותה ד-מו-קרט-יה חולה של סיסמאות ואשליות לדמוקרטיה בריאה של מהות ועשייה.

שבת שלום ושנצליח.

---

נ.ב.

לפני כשבועיים כתבתי כאן על האשליות המרכזיות שמהן אנחנו סובלים. לעתים אשליות הן מסוכנות מהבעיות עצמן, כי הן מונעות מאיתנו להסתכל על המציאות כפי שהיא, והן מאפשרות לנו להמשיך וללכת שבי אחר פתרונות שווא שלא יובילו אותנו לכל מקום. המטרה של סדרת הפוסטים הזו היא להעמיק באשליות הללו כדי להבין אותן טוב יותר. ואולי גם אותנו.

אם מעניין אותך להעמיק בבעיות השורש עצמן - תוכלי למצוא ניתוח של הדברים בעל הבעיה.